גולן ואח' נ' קוניאל ואח'

החלטה

רקע עובדתי

1.המשיב 1, (להלן : "גולן") הוא בעל שליטה ומנכ"ל המשיבה 2, חברת אשדוד סחר עץ בע"מ, העוסקת בייבוא ומסחר בעץ (להלן: "אשדוד סחר"). אשדוד סחר, היא חברת בת של חברת ניאור אחזקות (1994) בע"מ (להלן : "ניאור"), שאף היא בבעלותו ושליטתו של גולן. המבקשת 3 ANTONIO CUNIAL ILCA S.P.A. (להלן: "קוניאל") היא חברה איטלקית העוסקת בייצור רעפי חרס ומכירתם באיטליה ובשווקים הבינלאומיים.

בשנת 1997 חתמו נאור וקוניאל על הסכם מייסדים להקמת מפעל חדש בארץ (להלן : "קוניאל ישראל"). על פי ההסכם ניאור החזיקה ב – 51% מהון המניות של קוניאל ישראל וקוניאל החזיקה ב – 49%.

2.המבקש 1 מריו קוניאל, (להלן : "מריו") והמבקש 3 ANTONIO CUNIAL ILCA S.P.A. (להלן :"אנטוניו") היו בעלי השליטה בקוניאל. המבקש 2, עו"ד ורו"ח GIUSEPPE MONGIELO (להלן : "מנג'לו"), היה נאמן של בעלי השליטה וטיפל מטעמם בהקמתה של חברה פורטוגזית בשם SOLFFJO ׁׁ (להלן : "סולפג'ו"), דרכה נמכרו רעפי חרס לאשדוד סחר. סוכם בין גולן לבין בעלי השליטה בקוניאל שרווחי המכירות של סולפג'ו יחולקו ביניהם.

3.על פי האמור בתביעה, החל משנת 2001, המבקשים (להלן : "הנתבעים") לא העבירו את הכספים שהצטברו בסולפג'ו לגולן, וזאת בשל סכסוך שפרץ בין גולן למריו בקשר לקוניאל ישראל. (להלן : "הסכסוך").

4.הנתבעים הגישו בקשה לדחות את התביעה על הסף משני טעמים: התיישנות, והיות ובית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות לדון בתביעה.

דחייה על הסף

5.הכלל הוא שדחייה על הסף, תעשה רק במקום שברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש. מחד גיסא עשיית צדק מחייבת את פתיחתם של שערי בית המשפט ומאידך גיסא, יש למנוע הליכי סרק הכוללים הטרדת בעלי הדין והעמסה על יומנו של בית המשפט. הכלל הוא שמחיקה או דחייה על הסף הם בגדר האמצעים הננקטים בלית ברירה ועדיף פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה. בבואו של בית המשפט לשקול אמצעים אלו עליו לנהוג בזהירות רבה ולהשתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. חובת הזהירות מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בדחייה על הסף היוצרת מטבעה מעשה בית-דין. (ע"א 2452/01 דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פד נ"ח(1) 577, ע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן פד ל"ז(4) 721, ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין ואח', פד מ(2) 668, ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חב' לקבלנות, פורסם בנבו 4.6.2007).

התיישנות

6.לטענת הנתבעים על פי האמור בתביעה (סעיף 17 לתביעה המתוקנת), במהלך שנת 2002 עצר מריו את התשלומים המגיעים לגולן בגין רווחיו מסולפג'ו. עילת התביעה נולדה איפוא לכל המאוחר בשנת 2002 והיות והתביעה הוגשה בשנת 2012, היא התיישנה. הנתבעים מעולם לא נתנו את הסכמתם להארכת תקופת ההתיישנות עד לסיום הסכסוך, וממילא כשעמד בפתח לא יכלו לצפות שיסתיים בשנת 2006. (בעקבות פסק דין שניתן ביום 23.6.2006 נשוא ה"פ 1583/04 ו – 204/05, להלן :"פסק הדין"). לחילופין, יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בלתי סביר.

7.גולן טוען שמריו הודיע לו בשנת 2002 כי הוא דוחה את תשלום רווחי 2001 עד לאחר שתוסדר העברת הבעלות במפעל לקוניאל – בפועל קרה הדבר רק בשנת 2006. (סעיף 18 לתביעה). הפרת חובת הנאמנות של מנג'לו התרחשה אף היא בשנת 2006, עילת התביעה נוצרה עם מתן פסק הדין והיות והתביעה הוגשה 6 שנים לאחר מכן היא לא התיישנה.

אין גם לדחות את התביעה על הסף בשל שיהוי שכן טענה כזו תתקבל רק במקרים נדירים ויוצאי דופן.

8.המדיניות העומדת ביסוד חוק ההתיישנות תשי"ח – 1958, (להלן : "החוק") מבוססת על שלושה טעמים הקשורים בבעלי הדין. ראשית טעם ראייתי הקשור בקושי לשמור לזמן רב מדי על אמצעי הוכחה ; שנית, טעם הקשור במהירות התנועה והחיים של התקופה, בה חייב כל אדם לדעת מהם זכויותיו וחובותיו; שלישית, טעם הקשור בעצם חלוף הזמן, אשר משתמעים ממנו ויתור ומחילה. בצד הטעמים שעניינם בעלי הדין, יש להוסיף גם טעמים הקשורים באינטרס הציבורי לפיו זמנו המוגבל של בית המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה ובתי המשפט לא יתעסקו בעניינים שאבד עליהם הכלח. השיקולים של מדיניות משפטית בדיני ההתיישנות הביאו לגיבושם של כללים שנועדו לאפשר הגשמת מדיניות זו. (ע"א 113/69 חתמי ללווידס פרנק ברדפורד אנד קו לימיטד נ' רמי לב פד כ"ג(2) 230, ד"נ 32/84 עזבון וולטר נתן נ' ויליאמס ז"ל פד מ"ד(2), 265).

9.ביסוד מדיניות זו, קבע החוק שתביעה אשר איננה במקרקעין מתיישנת לאחר 7 שנים, וכי (סעיף 6), תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה (סעיף 6). על פי סעיף 19 לחוק, הצדדים יכולים להסכים להאריך או לקצר את תקופת ההתיישנות, אך עליהם לעשות זאת בחוזה נפרד בכתב. דהיינו המחוקק קבע שני תנאים מצטברים האחד חוזה נפרד והשני הכתב וזאת על מנת שכוונת הצדדים באשר להארכה (או קיצור) תקופת ההתיישנות תהיה ברורה וחד משמעית. (ע"א 113/69 חתמי ללוידס פרנק ברדפורד אנד קו לימיטד נ' רמי לב פד כ"ג (2) 230, ה"פ 7710/75 ויקי משיח נ' מרים משיח תשל"ז(1) 159, ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' דינה ג'רבי פד ל"ז(1) 589, בר"ע (ת"א) 1058/02 פניקס הישראלי בע"מ חברה לביטוח נ' כור מתכת בע"מ פורסם בנבו 21.8.2006).

10.גולן לא הציג בדל של ראייה ממנה ניתן להסיק כי מי מהנתבעים נתן את הסכמתו להאריך את תקופת ההתיישנות. ויודגש הודאה שיש בה כדי לעצור את תקופת ההתיישנות חייבת להיות מפורשת ומלאה ולשם כך נדרש שהנתבע יודה לא רק בקיום העובדות הנדרשות, אלא גם בקיום זכותו של התובע (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים פד ס"ב(4) 525. ע"א 13921-09-11 הקדש בתי ראנד נ' עיריית ירושלים, פורסם בנבו 15.7.2012). על פי התביעה גולן הסתפק "בהבטחתו" של מריו משנת 2002 ומשום מה לא עשה דבר וחצי דבר כדי להגן על זכויותיו, כאשר גם לשיטתו כבר בשנת 2001, עמד הסכסוך בפתח (נספח א' לתגובת גולן). נקבע לא אחת "שההולך לישון על תביעותיו, אינו זכאי לקבל עזרת בתי המשפט". (ת.א. 22441/81 קומפני פריזיין נ' שמואל פלטו שרון ואח', פד מ(2) 298, ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא ליפל, פורסם בנבו 19.9.2010).

אוסיף ואומר גם שאינני סבורה שהפרת חובת הנאמנות של מנג'לו אירעה רק בשנת 2006 ובכל מקרה גם לגביו לא הוכחה הסכמה להארכת תקופת ההתיישנות.

כאמור התביעה הוגשה בשנת 2012 הרבה מעבר ל - 7 שנים מיום היווצרות העילה או קרות הנזק (שנת 2002) ועל כן אין מנוס מהתוצאה הקשה שיש לדחותה על הסף בשל התיישנות.

11.יכולתי לסיים את פסק הדין כאן, אך הואיל והצדדים התייחסו גם לטענות נוספות לא מצאתי לפתור עצמי בלא כלום.

שיהוי