גולדשטין ואח' נ' עצמון ואח'

פסק דין

1. התביעה נסבה על הפרה של הסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין.

2. ביום 20.8.08 רכשו התובעים, מירב ואיתן גולדשטיין, מספר פריטי ריהוט בחנות רהיטים בשם "דאלי" ששייכת לחב' ע. יורן ייבוא בע"מ (להלן: החברה), בעלות של 11,500 ₪.

בינואר 2010 הגישו התובעים כנגד החברה תביעה קטנה (ת"ק 10-01-34742) שבה טענו כי העור שבצידי כריות הספה החל להתקלף, מספר חודשים לאחר אספקתה, וכי נציגי החברה טלטלו אותם ב"לך ושוב" תוך הבטחות שווא לתקן את הליקוי.

3.הצדדים הופנו להליך גישור, וביום 14.9.10 נכרת ביניהם הסכם גישור. בהסכם הגישור התחייבה החברה לרפד מחדש באופן מלא את מערכת הישיבה הסלונית, באמצעות עור חדש, שיוזמן מהיצרן באיטליה, וכן להחליף את הרגליים של הסלון ולהוסיף מילוי לאחת הכריות.

בהסכם הגישור נקבע כי עד יום 1.10.10 יבחרו התובעים בחנות החברה את צבע הריפוד שהם מבקשים ואת הצבע לרגלי הסלון.

עוד נקבע בהסכם הגישור כי אספקת הסלון המרופד מחדש, ויתר התיקונים, תיעשה על ידי החברה לא יאוחר מיום 1.2.11.

הסכם הגישור קיבל תוקף של פסק דין בהחלטת ביהמ"ש מיום 19.9.10 (להלן: פסק הדין).

4.החברה לא ביצעה את פסק הדין, למרות פניותיהם של התובעים.

ביום 14.3.11 פנו התובעים אל ביהמ"ש בבקשה לחדש את הדיון בתביעתם, לנוכח אי ביצועו של הסכם הגישור, על פי פסק הדין. בהחלטת ביהמ"ש בבקשה זו, מיום 30.3.11, נאמר כי ביהמ"ש קם מכסאו, וכי על התובעים לשקול פנייה להוצאה לפועל או להגיש תביעה בגין הפרת ההסכם.

בהתאם להחלטה זו הגישו התובעים, ביוני 2011, את תביעתם דנן בגין אי הביצוע של הסכם הגישור שקיבל תוקף של פסק דין.

סכום התביעה הועמד על סך 13,000 ₪: החזר עלות הרהיטים, שלא תוקנו כמתחייב על פי פסק הדין; ופיצוי בסך 1,500 ₪ בגין טרחת-השווא שנגרמה לתובעים בשל הצורך בפניות חוזרות ונשנות אל החברה, לרבות נסיעות לחיפה, והצורך להגיש שתי תביעות, על כל הכרוך בכך.

5.התביעה הוגשה תחילה כנגד מר שי עצמון (להלן: שי), שהיה נציג החברה שעמד בקשר עם התובעים, ואשר השתתף מטעם החברה אף בהליך הגישור ובכריתת הסכם הגישור.

בכתב ההגנה שהגיש טען שי כי הוא היה רק עובד שכיר בחברה, וכי חדל לעבוד בה זמן מה לאחר מתן פסק הדין, בתקופה שבה ניסו התובעים להשיג את ביצועו של פסק הדין.

ביום 2.2.12 ניתן כנגד שי פסק דין בהעדר התייצבות, לאחר שלא התייצב לדיון שאליו זומן כדין. לבקשתו של שי, ולאחר שהתקבלה תגובת התובעים, בוטל פסק הדין שניתן בהעדרו, לאחר ששי הפקיד את סכום פסק הדין בקופת ביהמ"ש ושילם לתובעים הוצאות בגין התייצבותם לדיון.

בדיון מחודש בתביעה, ביום 11.10.12, העיד שי כי בעלי המניות בחברה – שרשומים בפלט רשם החברות שצורף לכתב הגנתו - הם דודו, מר ערן עצמון (להלן: ערן), ואביו, מר אהוד עצמון (להלן: אהוד), אולם אהוד עזב את החברה חודשים ספורים לאחר שהצטרף אליה, בשל סכסוך עם אחיו, וערן נותר מנהלה. שי העיד כי למיטב ידיעתו החברה אינה פעילה.

שי העיד כי כשעזב את עבודתו בחברה, היה זה לאחר שהתובעים - בהתאם למתווה שבהסכם הגישור - בחרו את צבע הריפוד, שהחברה היתה אמורה לבצע בריהוט על פי הסכם הגישור ופסק הדין. אולם בעת עזיבתו טרם בוצע תיקון הרהיטים בהתאם לפסק הדין, והוא אינו יודע מה עלה בגורלו לאחר שעזב את החברה.

התובעת העידה על מסכת הטרטורים שעברו התובעים, לאחר שחנות החברה בנתניה נסגרה, והם הופנו לחנות בחיפה, שאליה נאלצו להגיע מספר פעמים ממקום מגוריהם באזור השרון.

התובעת העידה כי היא התקשרה אל החברה, לאחר הדיון בביהמ"ש ביום 2.2.12, ושוחחה עם ערן אשר התנער מהזמנת הריהוט שבה עסקינן וטען כי האחריות לה מוטלת על שי.

לנוכח הדברים שנתבררו בדיון זה, נוספה החברה כנתבעת בתביעה, על פי ההחלטה בתום הדיון. לאחר מכן הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן שבו תבעו הן את החברה והן את ערן, את אהוד ואת שי.