גהסי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.המערער כסובל מליקוי בגבו עקב פגיעה מיום 17.12.09, אשר הוכרה כתאונת עבודה.

ועדה רפואית שהתכנסה ביום 13.07.10 קבעה למערער 0% נכות צמיתה בתחולה מיום 13.07.10.

המערער הגיש ערר על ההחלטה הנ"ל, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 14.03.12 (להלן: "הוועדה") קיבלה את הערר וקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 10% לפי פריט ליקוי מספר 72(7)א למבחני הנכות שברשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, וזאת לאחר ניכוי "מצב קודם" בשיעור 5% לפי אותו פריט ליקוי.

מכאן הערעור שבפני.

2.בדיון שקוים במעמד הצדדים ביום 05.02.13, חזר בו ב"כ המערער מטענתו שבהודעת הערעור ככל שהיא נוגעת לעניין הניכוי ממצב קודם.

יחד עם זאת, עמד על כך שלגישתו הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של המומחה מטעם המערער, דר' בורינסקי, במיוחד לעניין פריט הליקוי שיושם על ידי המומחה, העוסק לדעתו בהיבט הנוירולוגי.

3.ב"כ המשיב לעומת זאת ביקשה לדחות את הערעור, באשר לטענתה לא נפלה כל טעות משפטית בדרך פעולת הועדה, אשר בדין יישמה את פריט הליקוי שנבחר על ידה. לטענתה, פריט הליקוי שנבחר תואם את מצבו הקליני של המערער וזאת משנמצא כי הוא סובל רק מהגבלה בתנועת עמוד שידרה מותני. אותו ממצא תואם את קביעת דר' בורינסקי בחוות דעתו, ועל כן לא נכון היה ליישם בעניינו של המערער את פריט ליקוי 32 למבחני הנכות שעניינו שיתוק עצבי הגפיים התחתונות.

4.החלטת הועדה מושא הערעור:

א.החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה המשפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה ובהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. בהקשר לכך, נפסק כי קביעת דרגת הנכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

ב.תלונות המערער נרשמו בדו"ח הוועדה מיום 25.01.11 כדלקמן:

"כאבי תופת בכל הרגל עד כף הרגל כולל הרדמות כל הרגל. כאבים בגב מאחורה מרגיש פולסים לרגל. לא יכול לעשות רוורס כשנוהג כשמפנה את הראש ימינה כאב חד ברגל. יש לי היסטוריה ואסור לי להרים כבד אבל לא יכול להרשות לעצמי לשבת הרבה. הגעתי לחובות מאוד גדולים בגלל חוסר הכנסה. 3 פריצות דיסק".

ג.הוועדה בדקה את המערער ורשמה ממצאיה כדלקמן:

"בבדיקה מסוגל לעמוד על שני עקבים וקצות שתי האצבעות. ע"ש מותני קיימת הגבלה קלה בכיפוף לפנים ולאחור. אין הגבלה בתנועות לצדדים מבחן שובר 45 ס"מ כוח שרירים והחזרים גידיים שווים ותקינים דו צדדיים.

מוסר על ירידה בחולשה ברגל ימין מתחת לברך. SLR 60 מעלות דו צדדי עד לסג חיובי מתקשה בישיבה זקופה על המיטה עם ברכיים ישירות, אולם באופן איטי מגיע לישיבה כזאת אך עם כאבי שרירים מותני.

בבדיקת C.T עדכנית מ 18.1.10 – ניתן לראות בקע דיסק גדול מרכזי בין חוליות 4-5L ובין חוליות 1S-5L. היצרות ניכרת של המרווח הבין חולייתי בקע קטן יותר אבל הדבר העיקרי הוא השחיקה הניכרת של הסחוס הבין חולייתי".

הועדה לא סיכמה את ממצאיה, וביקשה "לקבל לידיה תיק רפואי לשנים 2003-2009 ותסכם בהעדר".

ד.הוועדה התכנסה שוב ביום 14.03.12 וסיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"הועדה מקבלת את הערר וקובעת כי מצבו הנוכחי תואם ל 10% נכות לפי 37(7)א זאת בגין ההגבלה הקלה והממצא בבדיקת ה – C.T 18/1/10 – ובכך מסכימה עם חוו"ד דר' בורינסקי מיום 15/12/10.

עם זאת לאור עברו העשיר בע"ש מותני שהחל כבר בשנת 2001 (פגיעה מיום 1/4/01) וכאשר כבר אז היה בחופשת מחלה למשך כ – 3 חודשים לפחות וכבר לאחר מכן הומלץ על הימנעות מכל תנועה שקשורה למאמץ או הרמת משאות, לזאת ניתן להוסיף התקף של כאבי גב תחתון מ – 26/6/00 ובהמשך משנת 2003 כבר אז היה ידוע על פריצת דיסק לאחר בדיקת MRI ו – CT וכבר ב – 1/7/03 מוזכר בגיליון על המלצה לניתוח בע"ש מותני. לכן הועדה מנכה 5% בגין מצב קודם לפי 37(7)א תקנה 14.