גבריאל לוק נ' עיריית תל-אביב ואח'

פסק דין

רקע

1. לפני בקשת המבקש להסתלק מתביעתו הייצוגית מכוח סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן:"החוק").

הבקשה מוגשת בהסכמת המשיבה 2 כאשר הצדדים הותירו לקביעת ביהמ"ש, לאחר שהגישו סיכומים מתאימים, את שיעור הגמול לתובע הייצוגי ושכ"ט ב"כ בהתאם לסעיף 22(ג)(1) ו-23 לחוק.

2. כאן המקום לציין, כי לאחר מחיקת התובענה כלפי הנתבעות 1 ו-3 נותרה למעשה סוגיה אחת במחלוקת המתייחסת לחיוב התובע בתשלום סך של 88 ₪ (להלן:"תחשיב העלות העירונית לגרירת רכב") בנוסף לקנס בן 250 ₪ וכן הוצאות גרירת רכבו בסך 172 ₪, כחלק מהוצאות אותן עליו לשלם לעירייה בעקבות גרירת רכבו ממקום חניה אסור בו חנה.

התובענה הייצוגית, הבקשה לאישורה ותגובת העירייה

3. לטענת התובע, חיובו בסכום הוצאות העירייה נעשה שלא כדין ובחוסר סמכות ולכן הינו בטל.

על פי חוק העזר העירוני לת"א –יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983, (להלן:"חוק העזר העירוני") כך נטען, מוטלת על העירייה החובה להעמיד במשרדיה תחשיב שיסביר את סכום הוצאות העירייה. כל עוד העירייה לא עשתה כן, היא אינה רשאית לגבות את הסכום.

4. העירייה, מעבר לטענותיה לעניין עצם בגשת התובענה בהיבט הפרוצדוראלי, ולקיומו של הליך הדומה לתובענה זו עד למאוד, הסבירה את הצורך בתשלום ההוצאות כחלק מההליך כמו גם את המקור החוקי לכך.

5. בסיכומו של יום, טרחה העירייה והמציאה תחשיבי העלות העירונית לגרירת רכב ובכך הסבירה באופן מפורט ובכתב את הכלול באותן הוצאות, אם כי לטענת המבקש העירייה הציגה שני תחשיבים עם סכומי הוצאות שונים. במצב דברים זה ביהמ"ש המליץ למבקש וב"כ לחזור בו מהתובענה הייצוגית ומהבקשה לאישורה לאחר שהתברר כי שיעור ההוצאות דומה לזה הנגבה בפועל מחד וכאשר העירייה הסכימה לפרסם את פירוט תחשיב הוצאותיה זה במשרדיה וכן במגרש אליו נגררים הרכבים. פרסום זה עתה, כך נטען ע"י המבקש, מכשיר את גביית שיעור ההוצאות ע"י העירייה.

הבקשה להסתלקות

6. בבקשה עתר המבקש לאשר כאמור הסתלקותו ולהורות על מחיקת הבקשה ללא שיזדקק להוראות תקנה 11(א) לתקנות התובענות הייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן:"התקנות"). כמו כן עתר להורות על חיוב העירייה בגמול מתאים לתובע הייצוגי בסכום שיעמוד על 20,000 ₪ ולב"כ בסך של 100,000 ₪ + מע"מ בשים לב לעבודה שבוצעה בתיק ולרבות הסתייעות ברו"ח שהגיש חוו"ד לתיק, שעות עבודה רבות של המבקש וב"כ, קיומן של 4 ישיבות בביהמ"ש וביצוע הליכים מקדמיים כמו גם תוצאות ההליך שמאפשר עתה גביית סכום הוצאות העירייה כדין. סכומים אלה ראויים לאחר שביהמ"ש מקבל למעשה, כך נטען, את טענות התובע הייצוגי כי לא פורסם שילוט מתאים המפרט את שיעור ההוצאות כאמור בחוק העזר העירוני ובכך יימצא הציבור נשכר, מחד, ומאידך למרות שחישוב סכום הוצאות הרשות הינו מעט נמוך מזה שנגבה בפועל יש לראות זאת כמרווח סיכון מתאים לשנים בהן שיעור ההוצאה יעלה על השיעור הנגבה בפועל.

7. המבקש עותר בנוסף שלא לבחון מינוי מבקש/ב"כ חלופיים, כמו גם עותר שלא לחייב פרסום הבקשה קודם לאישורה כפי הפרשנות שניתנה לתקנה 11(ב') לתקנות, וצירף תצהירים מתאימים מטעמו ומטעם ב"כ לעניין אי קבלת טובות הנאה אחרות מעבר לאלה שצוינו בבקשה.

8. המשיבה מצידה מצדדת כאמור בבקשה אך לא בסכום ההוצאות המבוקש. לטעמה, במקרים כגון דא יש לפסוק הוצאות על הצד הנמוך. מעבר לכך, התועלת הציבורית לתובע הייצוגי ולחברי קבוצתו נובע מהסכמת העירייה לחרוג מהוראות חוק העזר העירוני ולהורות על פרסום תחשיב הוצאותיה באותם מקומות אליהם מגיעים הנהגים לתשלום הקנס באגף החניה העירוני, כמו גם היות פרסום זה חלק שולי למעשה מתביעתו המקורית של התובע. כל אלה אינם מצדיקים לטעמה פסיקת הוצאות כלל. מעבר לכך, פרסום פירוט הוצאות העירייה אינו מצדיק תגמול לתובע מעבר לערכי מטרד במיוחד כאשר העירייה כאמור היא זו שנטלה חיוב זה על עצמה ללא שהייתה מחויבת בכך, התובענה הייצוגית צומצמה עד למאוד במחיקת רכיב גביית המע"מ ולאחר שהתברר שאין פגם בסכום הנגבה כהוצאות העירייה. העירייה הסכימה לשאת בסכום בן 2,000 ₪ לתובע ו-8,000 ₪ לב"כ.

דיון

9. טוב עשו הצדדים כאשר הסכימו במשותף להביא הבקשה והתובענה הייצוגית לכלל גמר בזה האופן. חלקה הניכר של התובענה למעשה הסתיים עוד במהלכה עת נמחקו המשיבים 1 ו-3. הותרת נושא שיעור הוצאות הרשות התברר עד מהרה כנושא שאין מאחריו בסיס שיצדיק בירורה של הבקשה והתובענה לגופם.

10. מעבר לאלה אומר כפי שכבר ציינתי לא אחת בעבר, (ר' ת"א (תל-אביב) 1204-09 עו"ד שרון נ' סלקום ישראל (לא פורסם-11.2.2010) וכן ת"צ 1207-08 יורם דהן ואח' נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח ואח' (לא פורסם-18.7.2010)) כי מקום בו מסתלק התובע הייצוגי מתביעתו לאחר שהנתבע, במהלך בירורה, עשה מעשה שיש בו כדי להיטיב עם התובע וחברי הקבוצה, כי אז נמצא ההליך כמניע תוצאה אופרטיבית אפילו כזו שבסיכומו של יום לא היה בה די כדי לברר את עצם התובענה לגופה. לפיכך, יש מקום בנסיבות שכאלה לחייב בגמול מסוים לתובע המייצג ולב"כ. גמול זה לא יהיה בהכרח על הצד הגבוה ואל לצד לצפות לגמול המגיע מבירור תובענה ייצוגית וקבלתה לגופה. נדמה, כי לא אחת יש מי שסבור אחרת ויש להעמיד דברים על מכונם. בנוסף, ראוי כי תובענה ייצוגית המסתיימת בזה האופן והחוסכת לצדדים ולביהמ"ש משאבים כספיים וציבוריים כדי להצדיק גמול מסוים לתובע הייצוגי ולב"כ.

לפיכך, לאור העובדה ולפיה העירייה עושה מעשה ומפרסמת את פירוט ההוצאות כאמור מחד, אך מאידך לאור גודלה המצומצם של התובענה לאחר מחיקת החלק המתייחס למשיבים 1 ו-3, כמו גם תוצאת בירור שיעור ההוצאה שהתברר כי הינה בסכומים הקרובים מאוד לאלה הנגבים בפועל, כי אז סברתי שעל העירייה לשאת בסכום של 5,000 ₪ כגמול לתובע הייצוגי, ו-29,000 ₪ לב"כ.

11. למרות הוראת תקנה 11(ב) לתקנות, לא מצאתי להורות על פרסום הבקשה כמו גם על העברתה להתייחסות היועמ"ש ומנהל בתי המשפט לאחר שההליך מסתיים למעשה ללא תוצאה יוצאת דופן ומשלא נפגעו זכויות ציבוריות כלשהן כמו גם זכויות האזרחים שחויבו בתשלום הוצאות העירייה. (ר' לעניין זה ת"צ (מרכז) 25204-02-10 יוספיץ נ' די. בי. אס שירותי לווין בע"מ (לא פורסם-1.12.2010) וכן ת"צ (תל-אביב)13675-03-09 מישורי נ' דקלה (לא פורסם- 28.12.2010)). כמו כן, לא מצאתי מקום להורות על מינוי תובע או ב"כ חליפיים לאור תוצאה זו.

לפיכך התביעה תימחק. המשיבה – עיריית ת"א – תישא בסכומים כאמור לעיל בתוך 30 ימים מהיום.