גבאי נ' בדש ואח'

בעקבות סכסוך בין משכיר לשוכר ביחס למצב מערכת החשמל בדירה שלח השוכר הודעת ביטול להסכם השכירות, אולם נשאר להחזיק בדירה עד שעזב לדירה חלופית. המחלוקת היא האם הודעת הביטול ניתנה כדין, והאם לאחר שליחתה כפוף הנתבע לתנאי הסכם השכירות וחייב לפצות את התובע בגין הפרתו. בנוסף עומד לבירור מצב המושכר עת חזר לחזקת התובע.

רקע וטענות הצדדים

1.ביום 12.1.17 נערך הסכם שכירות בין התובע לנתבע בו השכיר התובע לנתבע דירת גג בת חמישה חדרים ברחוב ביכורי ענבים 55 באשקלון. בסעיף 13.7 להסכם נקבע כי הנתבעת תחתום כערבה לכל התחייבויות הסכם על שטר חוב, אולם צורף לכתב התביעה שטר חוב בסך 18,000 ₪ בלבד.

תקופת השכירות בהסכם נקבעה מיום 25.1.17 ועד ליום 31.12.19 (כמעט שלוש שנים מלאות) ונקבע בהסכם כי אין לשוכר רשות לקצר את תקופת השכירות, אולם יהיה רשאי למצוא שוכר חלופי אשר ייטול על עצמו את כל ההתחייבויות לפי ההסכם, בכפוף להסכמת המשכיר.

דמי השכירות נקבעו לסך של 6,000 ₪ ונמסרו לתובע שיקים של הנתבע לפירעון דמי השכירות. השיקים שנמסרו היו לתאריך ה - 20 לכל חודש.

2.סמוך לאחר תחילת יחסי השכירות פרץ סכסוך והתובע הגיש תביעה לפינוי מושכר בתא"ח 17284-04-17 בטענה להפרת הסכם השכירות בכך שלא נמסרה לו ערבות בנקאית בסך 18,000 ₪, בניגוד לסעיף 13.8 להסכם.

הנתבע טען שם כי לא מסר את הערבות הבנקאית לאור ליקויים במערכת החשמל, וכי בכפוף לתיקונם מוכן להפקידה.

ביום 11.5.17 התקיים דיון בתביעת הפינוי וניתן פסק דין אשר דחה את התביעה, אולם הורה לנתבע להעביר לתובע ערבות בנקאית. ביחס למערכת החשמל נקבע כי במידה והתובע ייבחר שלא לתקן בעצמו את רשת החשמל, רשאי הנתבע לתקן על חשבונו ולדרוש את הכספים מהתובע. בכפוף להבהרות אלו התביעה נדחתה, הואיל והצדדים היו בתחילת תקופת השכירות ובית המשפט התרשם כי הטענות ההדדיות להפרת ההסכם אינן מצדיקות ביטול יחסי השכירות.

ביום 1.8.17 שלח עו"ד אלדד זכריה לתובע מכתב בשם הנתבעים ובו הודעה על ביטול הסכם השכירות בטענה כי ההסכם מבוטל לאור סירוב התובע לתקן את קלקולי החשמל, בניגוד לפסק הדין בתביעת הפינוי. באותו מכתב נטען כי הנתבע הנפיק את הערבות הבנקאית וכי ביטול ההסכם ייכנס לתוקפו עד ליום 25.9.17, כדי שהנתבעים יימצאו דירה חלופית.

למרות מכתב זה, המשיכו הנתבעים להחזיק בדירה וביום 11.4.18 שלח הנתבע לתובע הודעה לפיה הוא נאלץ לעזוב את הדירה ביום 25.4.18. בעקבות הודעה זו הגיש התובע ביום 20.4.18 תביעה זו ובה עתר לסעד הצהרתי לאכיפת ההסכם, ולחילופין לסעד כספי בגין הפרתו. נתבעו דמי השכירות שהיה אמור לקבל לו היה מתקיים ההסכם עד סופו, למשך 22 חודשים ממרץ 2018 ועד לדצמבר 2019, בסכום כולל של 132,000 ₪.

3.בכתב הגנתם של הנתבעים טענו כי הסכם השכירות בוטל במכתב הנ"ל מיום 1.8.17 וכי הייתה להם זכות לבטל את ההסכם, לאור מחדל התובע לתקן את רשת החשמל. לשיטתם, שעה שההסכם בוטל כדין בוטל התנאי בסעיף 4 להסכם הקובע תקופת שכירות של שלוש שנים וחל המנגנון בסעיף 19(א) לחוק השכירות והשאילה. על כן סבורים הנתבעים כי המשך המגורים שלהם בדירה מעבר ליום 25.9.17 היה מכוח הסכם מכללא, לפיו כל עוד משלמים הם דמי שכירות רשאים להחזיק בדירה עד שיימסרו הודעה על סיום יחסי השכירות, תוך זמן סביר.