גבאי נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט בגין דוח תעבורה מספר 30110639862 מיום 17.2.13, שעניינו אי חגירת חגורת בטיחות (להלן "הדוח").

טיעוני הצדדים

המבקש הגיש ביום 26.6.13 בקשה למתן ארכה להשפט בגין הדוח, לפיה הוא מנהל עסק ועם קבלת הדוח רשם לעצמו תזכורת לשלמו תוך 60 יום ללא רישום מספר הדוח. תוך מעבר בין שני בתי העסק שלו אבד הדוח והמבקש לא הצליח לשחזרו אף בבדיקה מול המטה הארצי והמרכז לגביית קנסות, בעוד ששני האחרונים ענו לו כי רק בחלוף 90 יום ניתן לשחזר את מספר הדוח. עוד טען המבקש כי עומדות לו טענות הגנה מאחר שקיימים בדוח כשלים ראייתים מהותיים ברישומי השוטר ותגובתו הראשונית היתה "אני הייתי עם חגורה". על כן ועל מנת למנוע עיוות דין, יש להתיר לו להגיש בקשה להשפט. המבקש תמך את טיעוניו בתצהיר חתום כדין וצרף לה את הדוח המקורי, שאינו קריא.

התביעה הגישה את תגובתה ביום 21.7.13, ללא התייחסות לסוגיית תשלום הדוח וללא צרוף הדוח המקורי, כפי שהתבקשה בהחלטה מיום 9.7.13. לגרסת התביעה, יש לדחות את הבקשה מטעמי סופיות הדיון, זאת משום שהמבקש כלל לא הגיש בקשה להשפט במועד ואובדן הדוח אינו מהווה נימוק לקבלת הבקשה. עוד הוסיפה התביעה, כי עפ"י סעיף 2 לבקשה, התזכורת העצמית לתשלום הדוח מצביעה על כוונה להודות באשמה, כמו גם אי רישום תזכורת על ידי המבקש לעניין 90 יום, שזהו המועד להגשת בקשה להשפט. מכאן שאין הצדקה לקבל את הבקשה, שאף מוגשת בשיהוי ניכר.

דיון והחלטה

בסעיף 2 לבקשה נרשם מפורשות כי המבקש התכוון לשלם את הדוח. כוונה זו מצביעה, כפי שהדגישה התביעה על כוונה להודות בביצוע העבירה המיוחסת למבקש בדוח. המבקש אף לא הניח תשתית ראייתית כלשהי לטענתו כי ניסה לברר את מספר הדוח מול המטה הארצי והמרכז לגביית קנסות כמו גם לתשובה שקיבל מהם, לטענתו.

עם זאת, נוכח טענתו לכשלים ראייתים, שאינם יכולים להבדק משום שהתביעה לא צרפה את הדוח המקורי ונוכח הכחשתו הראשונית, כפי שזו נרשמה בדוח בפרק דברי הנהג, בהנתן כי הבקשה הוגשה בשיהוי קל בלבד, אני מתירה למבקש ארכה להגשת בקשה להשפט עד ליום 29.11.13.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ד, 21 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.