גבאי יעקב ואח' נ' איסחקוב ואח'

החלטה

שאלת החבות

לטענת התובעים, סיכויי ההצלחה גבוהים ביותר בעוד שלשיטת הנתבעים הינם נמוכים ביותר.

ההכרעה ולו גם לצורכי פשרה אינה פשוטה. לב המחלוקת הינו בשאלה האם היה סיפק בידי הצוות הרפואי להעביר המנוח לחדר ניתוח ומה היו סיכויי ההצלחה במקרה דנן.

סבורני כי הכרעה של ממש תוכל להינתן רק לאחר שמיעת הראיות ובנקודת זמן זו קיימים טיעונים לטובת/חובת שני הצדדים.

שיעור הנזק

תחשיב התובעים בפריט בגין הפסד השתכרות נערך על בסיס נתוני שכר הגבוהים מאלו שהשתכר המנוח.

לדעתי יש לחשב הנזק עד לגיל הפרישה של המנוח – 70 בלבד ולא מעבר לכך (ר' דעתי בעניין עיזבון אפט לעניין זכות התובעים לבחור את תקופת הפיצוי. למיטב ידיעתי שאלה זו טרם הוכרעה).

שני הצדדים הפריזו, כצפוי, בפריטים בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים.

דרישת התובעים בפריט בגין אובדן שירותי בעל הינה סבירה.

תשלומי המל"ל

יש לנכות התשלומים אל מול אותו תובע (האלמנה בלבד). אין לנכות תשלומים מחלקם של שאר יורשי המנוח.

מכל מקום, משמצאתי, לצרכי פשרה, כי התובעים, בשל בעיית החבות, אינם זכאים לפיצוי בגין מלוא נזקיהם יש – עפ"י הלכת מלמד נ' קופ"ח לנכות את תשלומי המל"ל בהתאמה ולא במלואם.

מאחר והמל"ל אינו אמור לשבב את הנתבעת – מוצע סכום כולל לפשרה המביא בחשבון את תשלומי המל"ל בחלקם בלבד.

מתחשיב המשערכת עולה, לכאורה, כי לא הוזנו פרטיו של המנוח אלא של האלמנה בלבד. יש לחשב הגמלה עד לתום תוחלת חיי המנוח שכן האלמנה, עם מותו המשוער של המנוח, הייתה זכאית ממילא לגמלת השאירים.

זאת ועוד, ספק אם קוזזה גמלת הזקנה שהאלמנה הייתה זכאית לקבלה מימלא בעוד מס' שנים.

בחנתי את מקדמי ההיוון ומצאתי כי, ככל הנראה, קוזזה מלוא הגמלה עד לתום תוחלת חיי המנוחה בחלוף כ-20 שנה ממועד פטירת המנוח מבלי שהובאו בחשבון הנתונים שלעיל.

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, תשלומי המל"ל שיש לנכותם (לצרכי פשרה) נמוכים בשיעור ניכר מאוד מהחישוב שבוצע ע"י הנתבעים.

מכל מקום, האלמנה זכאית בכל מקרה ל-25% בגין חלקה שלה ושאר היורשים במלוא הפיצוי (כפוף לחבות) בגין חלקיהם שלהם.

הצעתי נערכה על בסיס ההנחה שאין ניגודי אינטרסים בין התובעים בינם לבין עצמם ועל כן הצעתי הסופית הינה בסכום כולל לכלל התובעים.