גבאי ואח' נ' אטדגי אהרון חב' ואח'

פסק דין

פסק דין זה ניתן בהמשך לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.10.10, במסגרתו הוחלט על החזרת התיק לבית משפט זה לצורך הכרעה בשתי סוגיות.

הראשונה, עניינה בשאלה לפתחו של מי מהצדדים מונחת האחריות לעיכוב בן 27 הימים בביצוע העבודות נשוא ההסכם שנכרת ביניהם ביום 29.11.95 (להלן: ההסכם) וכפועל יוצא מכך, האם זכאית הנתבעת לפיצויים המוסכמים הקבועים בהסכם והעומדים על סך של 27,000 ₪ (סך של 1,000 ₪ עבור כל יום איחור), אותו יש לשערך ליום 1.1.97.

השנייה, בחינת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בהם חויבה הנתבעת במסגרת פסק דיני מיום 18.11.09 וזאת, לנוכח התערבותה של ערכאת הערעור בגובה הסכום שנפסק לתובע.

רקע כללי בתמצית:

עסקינן בתביעה ותביעה שכנגד , שעניינן בביצוע עבודות בניה ופיתוח בשלושה מגרשי ספורט המצויים בישובים מרגליות, שאר יישוב ומשמר הירדן (להלן: הפרויקט) , אשר בתחום שיפוטה של המועצה האזורית מבואות חרמון (להלן: המועצה ו/או המזמינה) ואשר נמסרו לביצועה של הנתבעת במסגרת ההסכם הנזכר לעיל.

הנתבעת שכרה את שירותיו של התובע לביצוע העבודות באתרים. אין חולק, כי ההסכם שנערך ביניהם הינו למעשה הסכם "גב אל גב" , הכפוף לחוזה שבין הנתבעת למועצה, וכי הנתבעת הייתה זכאית לרווח קבלני בשיעור של 15% מן הסכומים העתידים להתקבל מן המועצה.

בכתב התביעה טען התובע , כי על אף שביצע את מלוא העבודות הנזכרות בהסכם, שילמה לו הנתבעת סך של 142,500 ₪ בלבד. לפיכך, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 541,912.07 ₪ וכן, פיצוי מוסכם בסך של 81,286 ₪.

בכתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת, כי התובע הוא זה אשר הפר את ההסכם עימה שכן , העבודות בוצעו באיחור רב ובאופן לקוי מה שהסב לה נזקים רבים.

לפיכך, עתרה הנתבעת לחייב את התובע להשיב לה סך של 40,430 ₪ מתוך סך 142,500 ₪ אשר שולם לו.

כן עתרה הנתבעת לחיוב התובע לשלם לה פיצוי מוסכם על סך של 336,000 ₪ (1,000 ₪ ליום עבור 336 ימי איחור), סך של 192,212 ₪ בגין עלות פירוק ובניה מחדש של המגרש במרגליות וכן, סך של 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש ובסה"כ העמידה הנתבעת את תביעתה על סך של 676,599 ₪.

הליכים קודמים:

בפסק הדין אשר ניתן בתיק זה ביום 18.11.09 התקבלה בחלקה התביעה הראשית ואילו התביעה שכנגד נדחתה.

הנתבעת חויבה לשלם לתובע סך של 330,421 ₪ וכן, לשאת בשכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪ ובהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

בפסק דינה, מצאה ערכאת הערעור כי יש מקום לקזז מן הסכום אשר נפסק לתובע סך של 80,365 ₪ (טרם קיזוז הרווח הקבלני של הנתבעת) והעמידה אותו על סך של 238,034 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.97.

לעניין טענות הנתבעת בדבר איחור בביצוע העבודות על ידי התובע , קבעה ערכאת הערעור כי מראיות הנתבעת עצמה עולה , שהמועד לביצוע העבודות הוארך על ידה עד ליום 6.9.96, תוך ויתור על הזכות לתבוע פיצויי פיגורים. אולם לאחר מכן , שוב הוארך המועד אך בזו הפעם מבלי לוותר על הזכות לתבוע פיצויים.

ביום 23.9.96 הורתה הנתבעת לתובע לסלק ידו מאתרי הפרויקט ונטלה על עצמה את האחריות להשלמת התיקונים והעבודות.

בבוחנה את פרק הזמן הנדרש להשלמת העבודות, מצאה ערכאת הערעור , כי במכתבה מיום 27.8.96 הקצתה הנתבעת 7 ימים לתיקון הליקויים ובמכתבה מיום 10.9.96 הקצתה 3 ימים ומשכך, הועמד פרק הזמן לשלמת העבודות על 10 ימים דהיינו, עד ליום 3.10.96.

כפועל יוצא מכך נקבע, כי האיחור בביצוע העבודות הינו בן 27 ימים וזאת, מיום 6.9.96 (היום בו היה על התובע לסיים את העבודות לאחר הארכה ללא ויתור על הזכות לתבוע פיצויי פיגורים מצד הנתבעת) ועד ליום 3.10.96.

כן נקבע, כי שוויו של הפיצוי, במידה ויוכח כי אכן האחריות לו מונחת על כתפי התובע, הינו לכל היותר סך של 27,000 ₪ נכון ליום 1.1.97.