גאון נ' רוגול

פסק דין

מדובר בתביעה כספית בסדר דין מהיר, ע"ס 44,530 ש"ח.

לאחר הגשת כתב ההגנה ובטרם התקיים דיון, התובע חזר בו מתביעתו וביקש כי התביעה תידחה ללא צו להוצאות. הנתבע דורש את הוצאותיו.

לאחר עיון בטענות הצדדים בנושא ההוצאות, הגעתי למסקנה כי יש מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, אולם לא בשיעור המבוקש על ידי הנתבע (13,000 ש"ח + מע"מ), אלא בשיעור נמוך בהרבה.

הכלל הנו כי בעל דין הזוכה בדינו זכאי להוצאותיו. לא מצאתי סיבה לסטות מכלל זה בנסיבות העניין, כאשר התובע החליט לחזור בו מתביעתו והנתבע נדרש לשכור שירותי עורך-דין ולהגיש כתב הגנה. יחד עם זאת, יש להתאים את שיעור ההוצאות הסבירות והריאליות לנסיבות העניין.

כתבי הטענות היו קצרים למדי ולא צורפו אליהם מסמכים רבים. משמע – העבודה שנדרשה עד היום לא הייתה רבה ביותר. התיק הסתיים בתחילת הדרך מבלי שהתקיים דיון ותוך כך שהוגשה בקשה אחת בלבד, לגילוי מסמכים, על ידי הנתבע.

הנתבע הציג הסכם שכר טרחה לתשלום 10,000 ש"ח + מע"מ וכן בונוס בגין דחיית התביעה ע"ס 3,000 ₪, אשר הוסף בכתב יד. לא הוצגה ראיה כלשהי לתשלום בפועל של סכום כלשהו בגין שכר טרחה עד היום, למרות שההסדר קובע תשלום מלוא השכר מידית. ההסדר האמור חל לגבי טיפול בתיק עד למתן פסק דין. יש לתת את הדעת לכך, שהסדר שכר טרחה סביר, צריך שיכלול מנגנון שיסדיר תשלום שכר מופחת, למקרה שהתיק יסתיים בתחילת הדרך, או לכל שיכלול מדרג של תשלומים לאורך חיי התיק ולפי שלבי ניהלו, עם שכר טרחה מינימאלי סביר שישולם מראש ולא יוחזר בכל מקרה. במקרה דנן, הסדר שכר הטרחה קובע תשלום מידי של 10,000 ₪ + מע"מ, ללא מדרג. כאשר עסקינן בתביעה של 44,530 ₪, שכר הטרחה שנקבע הוא סביר לצורך טיפול בתיק מתחילתו ועד סופו ולא סביר לנסיבות שבהן התיק מסתיים בתחילת דרכו. לפיכך, בין ששילם הנתבע בפועל את השכר הנטען ובין אם לאו, אין מקום לפסוק לנתבע את השכר המבוקש.

בהתחשב בכל האמור לעיל, התביעה נדחית. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ + מע"מ תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבע.

ניתן היום, י"ז שבט תש"ע, 01 פברואר 2010, בלשכתי.