ג.ע. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 6.3.16 אשר קבעה כי נכותו היציבה של המערער החל מיום 1.9.15 היא בשיעור של 10% לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן ובהתאמה – הוועדה, התקנות). 

הוועדה קבעה כי למערער נכות בשיעור 10% בגין צלקת (פריט ליקוי 75(1)(ב) לתקנות) ואילו בתחום הנוירולוגי נקבעו למערער 0% נכות, לפי פריט 32(3)(א)(I).

2.להשלמת התמונה העובדתית, יצויין כי המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 31.8.14. הוועדה נשוא ההליך אישרה את החלטת הוועדה מדרג ראשון, לפיה נכותו היציבה של המערער, החל מיום 1.9.15 היא בשיעור 10%, כמפורט לעיל.

3.לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה לטענות ולמסמכים הרפואיים והוועדה לא ערכה בדיקה תחושתית. נטען שעל פי מסמכים רפואיים וחוות דעת שהמערער הציג, הוא סובל מפגיעה עצבית קשה. בנוסף, אם לדעת הוועדה, המערער סובל מפגיעה קלה, היה עליה לקבוע נכות בגין הפרעה תחושתית קלה.

4.לטענת המשיב, לפי ממצאי הוועדה, אין מקום לקביעת נכות בתחום הנוירולוגי וטענות המערער מהוות טיעון רפואי שאינו מצביע על טעות משפטית בעבודת הוועדה. הוועדה התייחסה במנומק לחוות הדעת שהוצגה על ידי המערער ואין להתערב בהחלטתה.

דיון והכרעה 

5.על פי הוראת סעיף 123 לחוק, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לעבודה לדון בשאלות משפטיות בלבד. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית הדין האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות או שנפל פגם בסדרי עבודתה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לבטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

כן נקבע כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, 22.6.06).

6.לאחר שקראתי את פרוטוקול הוועדה ובחנתי את טיעוני הצדדים בערעור, הגעתי למסקנה שדין הערעור להידחות.

להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.