נ.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעת התובעת להכרה במחלת הדליות ברגליה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.המל"ל דחה את תביעת התובעת במכתבו מיום 13.10.15 ומכאן התביעה שלפנינו.

3.לאחר שמיעת הראיות הסכימו הצדדים על תשתית העובדתית לצורך מינוי מומחה רפואי.

להלן עובדות המקרה, כפי שנקבעו בהחלטה 15.5.17:

א.התובעת ילידת 1955;

ב.התובעת עבדה כאחות בי"ח רמב"ם- במחלקה לטיפול נמרץ משנת 1977 עד 1982; משנת 1982 עד 2015 עבדה התובעת בבי"ח פלימן במחלקה הגריאטרית;

ג.התובעת עבדה במשמרות בנות 8 שעות - 5 ימים בשבוע;

ד.במסגרת עבודתה בטיפול נמרץ רוב שעות המשמרת עמדה התובעת ליד צד מיטת החולים.

במסגרת עבודתה בבי"ח פלימן - כמחצית משעות עבודתה במשמרת עבדה התובעת לצד מיטת החולים בפעולות שכללו רחיצה, החתלה, האכלה, הלבשה, מתן תרופות, החלפת מצעים - בעמידה; וביתר הזמן בהליכה בין 12 חדרי המחלקה;

מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו

4.בהחלטה מ-16.5.17 פרופ' מיכאל אדר מונה לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין עבודת התובעת כמפורט בעובדות המוסכמות ומחלתה ברגליה.