נ' ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי

ראש המותב – השופטת עידית איצקוביץ:

1.התובעים הם בעל ואישה. כל אחד מהם הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע שלפיה הם אינם זכאים לגמלה להבטחת הכנסה החל מחודש ינואר 2015 בשל הכנסות - תגמול ממשרד האוצר - המשולם לתובע לפי חוק הטבות לניצולי שואה, תשס"ז-2007 (להלן – חוק הטבות לניצולי שואה). זאת לאחר שבדיקת הזכאות נעשתה לגבי שניהם ביחד, וזכאותם להבטחת הכנסה בנפרד לא נבדקה. עוד ביקשו התובעים לבטל את החלטת הנתבע מחודש נובמבר 2015 שלפיה נוצר להם חוב בשל קבלת גמלת הבטחת הכנסה שלא היו זכאים לה.

2.לטענת התובע הקצבה שהוא מקבל ממשרד האוצר לא צריכה להילקח בחשבון במסגרת חישוב ההכנסות לצורך בדיקת זכאות להבטחת הכנסה. יתר על כן, גם אם ייקבע כי יש לכלול את הגמלה בחישוב, ההטבות מכוח חוק הבטחת הכנסה צריכות להישמר בכל מקרה. לעמדת התובעים המוסד לביטוח לאומי שילם להם הבטחת הכנסה בשיעור נמוך מהמגיע להם, בהתחשב בגילם.

3.עוד טענה התובעת בתביעתה שהתובעים מתקיימים מתשלום קצבת הזקנה בלבד ומתגמולים ממשרד האוצר, ואין להם כל הכנסה אחרת. תשלומי משרד האוצר לא צריכים להיחשב כהכנסה ו/או לא צריכים להילקח בחשבון לצורך קביעת זכאות להשלמת הכנסה, בהתאם לאמור בתקנה 7(12) לתקנות הבטחת הכנסה.

בשל כל אלה סבורים התובעים שהם זכאים לקצבת הבטחת הכנסה.

4.בהחלטה מיום 31.12.16 הורה כב' סגן הנשיאה (כתוארו אז) השופט טננבוים כי התיקים יידונו במאוחד לפני ראש המותב.

5.הנתבע הגיש כתב הגנה ובקשה לדחיית התביעה על הסף.

לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה עקב התיישנות, ככל שהיא נוגעת לעניין שיעור הבטחת הכנסה של בני הזוג. הנתבע החל לשלם לתובע הבטחת הכנסה כבר בשנת 2006. לפיכך חלה התיישנות של למעלה מ-9 שנים על כל טענה לעניין הזכאות במשותף.

ב"כ הנתבע הבהיר בכתב ההגנה כי חוב גמלת יתר של התובע, כמו גם חוב גמלת היתר של רעייתו (התובעת), בוטלו בהחלטת הוועדה לביטול חובות, ועל כן לא נותרה עילת תביעה לעניין זה.