ב"ל 7581/04

התובע עתר להכיר במחלת הריאות בה הוא לוקה כמי שנגרמה בשל פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.

לאחר הליך ממושך ולאור האמור בחוות דעתה של המומחית הרפואית ד"ר אורלי תיבון – פישר, הודיע המוסד בהגינותו כי הוא נאות להכיר בתביעה בדרך של החמרת מצב. התובע התנגד לסיוג ההכרה לדרך של "החמרה" בלבד. לאחר חילופי תגובות בין הצדדים הוצעה לצדדים, בהחלטה מיום 11.5.15, ההצעה הבאה:

"1. הליקוי בריאותיו של המערער [צ"ל: התובע – א.א.] כאמור בחוות הדעת של המומחית יוכר כפגיעה בעבודה. הועדה הרפואית היא שתקבע מה מידת הנכות שנובעת מהעבודה.

2.הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד יקבעו על ידי בית הדין על יסוד החומר שבתיק."

הצדדים הודיעו לבית הדין כי הם מסכימים להצעה. אשר על כן להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין. בהתאמה נקבע כי הליקוי בריאותיו של התובע כאמור בחוות הדעת של המומחית יוכר כפגיעה בעבודה. הועדה הרפואית היא שתקבע מה מידת הנכות שנובעת מהעבודה.

אשר לסוגיית הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד – בשים לב לחריגותו של ההליך במסגרתו נדרש התובע להגיש חוות דעת מומחים מקצועיים מטעמו, לרבות לצורך קביעת התשתית העובדתית, ובשים לב להיקף ההתדיינות החריג שהצריך, בין היתר, ישיבות רבות מחוייב המוסד לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובע תוך 45 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

פסק הדין ניתן על ידי ראש המותב וללא השתתפות נציגי הציבור שדנו בתיק – גב' נילי שביט ומר אבישי שמר, משני טעמים: הראשון, הסתיים מינויה של גב' שביט זה מכבר וחלפה התקופה במהלכה היתה רשאית להשתתף בהכרעה; השני, בהתאם לסעיף 18 (ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 ולפריטים (9) ו- (16) לתוספת הרביעית לאותו חוק מוסמך ראש המותב לבדו, כפי סמכותו של רשם, ליתן תוקף של פסק דין לנוסח מוסכם עליו הסכימו הצדדים אף אם לא הסכימו על עניין ההוצאות.