ב"ל 7569-06-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 19/5/11 נפגע המערער בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

2.ביום 18/5/14, קבעה ועדה רפואית לעררים (להלן: "הועדה") כי למערער 25% נכות זמנית מיום 19/6/11 עד ליום 1/3/12 ו- 0% נכות צמיתה החל מיום 2/3/12 .

כנגד החלטת הועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר בפניי.

3.יצוין כי ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 14/11/13, קבעה למערער 25% נכות זמנית מיום 19/6/11 עד ליום 3/3/13, 100% נכות זמנית מיום 4/3/13 עד ליום 11/3/13 ו- 25% נכות צמיתה החל מיום 12/3/13 לפי פריט 9(1)(ג)(II) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 .

כנגד החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון הוגשו עררים הן מטעם המערער והן מטעם המשיב.

4.להלן עיקר טענות המערער:

א.הועדה מדרג ראשון קבעה כי המערער סובל ממחלת לב איסכמית.       

ב.טעתה הועדה עת לא התייחסה במנומק מדוע לדעתה החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון הייתה שגויה.

ג.טעתה הועדה עת לא התייחסה לטענת המשיב בעררו לפיה האוטם אותו עבר המערער כמה חודשים לאחר התאונה אינו קשור לה. הועדה לא דנה בשאלה האם התאונה היא אשר גרמה לאוטם אשר אירע למערער כמה חודשים לאחר מכן.

ד.הועדה אימצה את עמדת המשיב בעררו מבלי לנמק את החלטתה כלל.

ה.        הועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים אשר הונחו בפניה.