ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
7122-05-14
10/05/2015
|
בפני סגנית הנשיא:
איטה קציר
|
- נגד - |
מערער:
ראובן ירחי עו"ד אמיר ח'טיב
|
משיב:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד אריק יעקובי
|
פסק דין |
1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 9.3.2014 (להלן - הוועדה).
הוועדה התכנסה על מנת לקבוע את נכותו של המערער בעקבות פגיעה בעבודה מיום 10.9.2006, במהלכה נפגע המערער בכתף שמאל. הוועדה קבעה כי בעקבות הפגיעה נותרו למערער 15% נכות לפי פריט ליקוי 41(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות), וכי יש להפעיל תקנה 15 ברבע.
שיעור הנכות הכולל הועמד על 18.19%, החל מיום 21.9.06.
2.טענות המערער מופנות כנגד קביעת הוועדה בשאלת מועד תחולת הנכות. לטענת המערער הוועדה לא מתייחסת במנומק לשאלת מועד התחולה, ולא דנה בשאלה מתי אובחן הקרע בגיד כתף שמאל, איבחון שהוא מאוחר למועד הפגיעה (רק בעקבות פסק-דין מיום 14.1.08).
3.לטענת המשיב יש לדחות את הערעור, שכן המערער לא העלה בערר מטעמו או בפני הוועדה את טענתו כי יש לקבוע נכות זמנית. עוד נטען כי הוועדה קבעה במנומק כי הפגיעה החמירה את מצבו של המערער באופן המצדיק את קביעת דרגת הנכות שנקבעה.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי יש לדחות את הערעור.
4.המערער נפגע בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה ביום 10.9.2006. בהחלטת המשיב מיום 21.6.07 הוכרה החבלה בכתף שמאל, ונדחתה פגיעה נטענת של קרע בשרוול המסובב שכן מדובר בהליך תחלואתי בלבד.
תביעה שהגיש המערער בעניין זה (בל 2292/07) נמחקה ביום 24.1.08 בכפוף לכך שהוועדות הרפואיות ידונו בכל הפגיעות הנובעות מהחבלה בכתף שמאל, לרבות הפגיעה בשרוול המסובב.
ביום 11.2.09 הוגשה התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה בגין פגיעה בכתף שמאל.
5.בישיבתה הראשונה של הוועדה מיום 15.9.13 ערכה הוועדה בדיקה קלינית, ועיינה ברישומים קודמים מתיקו הרפואי בנוגע לכתף וכן בממצאי הדמיה שהצביעו על קרע חלקי בגיד הסופרספינטוס. הוועדה קבעה כי אמנם מתיקו הרפואי עולה כי סבל מטנדינופטיה של הגיד לפני התאונה הנדונה, אך הדבר לא מנע ממנו לעסוק בעבודה פיזית עם הידיים, בעוד עיון בתיקו לאחר התאונה מעלה כי לא היה מסוגל לחזור לפעילות זאת, וכי בעוד לפני התאונה היה המערער מסוגל להרים את ידו מעל גובה השכם, הרי שמצב זה אינו קיים לאחר התאונה הנדונה. מכאן מסיקה הוועדה כי התאונה החמירה את מצבו ויש לייחס לה את הנכות בשיעור 15% לפי פריט ליקוי 41(4) מיום 21.9.06.
בישיבתה המסכמת חזרה הוועדה על קביעה זו לפיה דרגת הנכות היציבה היא מיום 21.9.06.