אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 19/06/2018 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
63334-12-13
21/05/2018
בפני סגנית נשיאה:
הדס יהלום

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד אלון צ'יצ'יאן
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד משה אהרון
פסק דין

 

1.התובע הגיש תביעה להכיר בפגיעה מיום 29/7/11 כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

 

2.דיון הוכחות התקיים בפני מותב בראשות כב' השופט שמואל טננבוים.

עם מינוי כב' השופט טננבוים לנשיא בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, הועבר התיק לטיפולי.

 

3.במהלך דיון שהתקיים ביום 14/4/15 הסכימו הצדדים על עובדות מוסכמות.

בין הצדדים נותרה מחלוקת לעניין זהות המומחה. על פי החלטה בתיק, מונה מומחה נוירולוג.

 

4.בית הדין מינה כמומחה/יועץ רפואי את פרופ' אבינועם רכס.

להלן העובדות שהופנו למומחה:

 

א.התובע היה בזמן האירוע בן 51 ועסק בין השאר גם כאחראי על הנפקת כרטיסי "רב קו". השירות כלל טיפול בתקלות ובעיקר שמירה על הסדר בעמדת רב קו של אגד.

התובע עבד בסניף הממוקם ברח' X.

ב.התקופה הרלוונטית לתביעה זו – תקופת הרפורמה, דהיינו המעבר מכרטיסיות נייר לכרטיס רב קו (להלן – הרפורמה), במהלכה צבאו המוני אנשים על משרדי אגד בבקשה להמיר את כרטיסיית הנייר ולקבל במקומה כסף מזומן. תחילתה של התקופה ביום 27.6.11 וסופה עם קרות הנזק.

ג.הרפורמה התנהלה בתנאים בלתי אפשריים ועמדת השירות בה עבד התובע לא עמדה בעומס. בשל כך, החל ההמון לתסוס, הדברים התבטאו בחוסר סבלנות, צעקות, ובאופן תדיר בהטחות איומים, קללות, האשמות והגרוע מכל באלימות מילולית ופיזית.

ד.בסמוך ליום 27.6.11 בעקבות החלטת הגורמים המוסמכים על ביצוע הרפורמה והמעבר לכרטיס רב – קו, גוייס התובע למספר תפקידים.

ה.תפקיד קופאי (בסמוך ליום 15.7.11) – התובע הוזעק לתפקיד זה בשל חוסר יכולתו של העובד הקודם לפניו לבצע את התפקיד, וחוסר רצונם של האחרים לקבל עליהם את האחריות לעיסוק בכספים תחת הלחץ הרב שהיה מופעל על הסניף מציבור הלקוחות כפי שיוסבר להלן.

ו.קופאי של אגד (להלן: "הקופאי הראשון") אשר הוכשר למכירת כרטיסיות לנהגים, החל במשרדי אגד את עבודתו ופרש לאחר יום אחד בלבד בשל תנאי עבודה בלתי נסבלים ולחץ הקהל. לאחר מכן, החליפה המעסיקה את הקופאי הראשון בקופאי השני, אשר גם הוא פרש לאחר זמן קצר, התפקיד הוצע למר ב' (להלן: "ב') אשר אף הוא סירב לקבל על עצמו את התפקיד הקשה לבסוף היה זה התובע שהסכים לבצע את התפקיד הקשה.

ז.מהות התפקיד היתה קבלת כרטיסיות מאת הלקוחות ומתן תמורה של החזרי מזומן, דבר שהצריך ריכוז וזהירות מירביים שהרי ככל שהיו מתגלים חוסרים היה זה על התובע ליתן הסברים לממונים עליו.

ח.תפקיד השמירה על הסדר – לצורך תיגבור מערכת ההסברה. עיסוקו בתקופה הרלוונטית ובמועד האירוע היה הלכה למעשה עמידה ב"קו החזית" אל מול ההמון הזועם. פנייתו של ההמון הרב אל התובע היתה כפי שיתואר, בנסיבות מיוחדות, מתוך מצוקה אמיתית ובילבול אשר לוותה בחוסר סבלנות, צעקות, ובאופן תדיר בהטחות איומים, קללות האשמות והגרוע מכל באלימות מילולית ופיזית.

ט.יודגש כי בצוע הרפורמה בשטח קיבל הד תקשורתי נרחב, הן בטלוויזיה והן בעיתונות הכתובה. העובדה, כי המונים צבאו על נציגי החברות השונות ובניהם גם משרדי אגד הן מן המפורסמות. נדגיש כי תנאי מזג האוויר היו קשים במיוחד – בימי הקיץ החמים של חודשי יולי אוגוסט.

י.בהתאם להנחיות שנותרו בידי הציבור ימים בודדים להמיר את הכרטיסיות בכרטיס הרב – קו. מאחר ורבים נאלצו להנפיק ובבת אחת כרטיס רב – קו, יצא שמצוקה זו הוסטה ישירות אל התובע וחבריו לעבודה כמו גם הדרישה לקבל מהם מענה דחוף ומיידי בו במקום.

יא.היקף שעות העבודה – לפני המעבר עבד התובע במשמרת רגילה של 8 שעות בממוצע. החל מסמוך ל"יום המעבר" החלה מעסיקתו לדרוש ממנו להישאר במשך 14 שעות בממוצע ביממה. ימים רבים מצא עצמו התובע יוצא לעבודתו בשעה 05:30 לפנות בוקר ומסיים ב-22:00.

יב.במהלך ימים אלה נדרש התובע לעבודה מנטלית מאומצת, המתבצעת תחת עומס כבד, עיסוק בכיבוי שריפות ממש, ספיגת מטר של תלונות, מתן הסברים, התנצלויות על אופן ההתנהלות וניסיון לפייס את ההמון.

יג.ביום שישי 29.7.11 בסמוך לשעה 12:30 במהלך עבודתו כנציג שירות, פנתה "המתפרעת" בצעקות לעבר התובע תוך שהיא מנבלת את פיה ומטיחה בו קללות נאצה כגון:"נאצי, רוסי מלוכלך, זבל, בן זונה...".

יד.התובע שנפגע עד עמקי נשמתו בשל היותו בן לניצולי שואה, נשך שפתיו וניסה להרגיעה.

טו.המתפרעת נכנסה לסחרור, שילהבה את עצמה עוד יותר, איימה על התובע באלימות תוך שהיא מניפה את תיק היד באוויר להכות בו "מבטיחה" לו שהיא תביא לפיטוריו מאגד והכל תוך כדי צעקות אל מול הקהל הרב שצופה במתרחש.

טז.המתפרעת לא הסתפקה בכך וברגע השיא אף ירקה על התובע בפניו מספר פעמים, והאשימה אותו בהטרדה מינית.

יז.משחווה התובע אלימות פיזית וראה כי המצב מסלים, התקשר למשטרה והזמינה למשרדי אגד.

יח.לכששוטרי ניידת המשטרה התקשרו אל התובע כדי לקבל הסבר כיצד להגיע למקום, הסביר התובע שהמתפרעת עזבה את המקום.

יט.מיד לאחר האירוע האלים עם המתפרעת, הופיעו אצל התובע הסימפטומים הבאים: חולשה, קושי בדיבור, לחץ בצד השמאלי של החזה, לחץ וכאב בחלקו הימני של העורף, דפיקות לב מואצות ורעד בשתי הידיים.

כ.התובע חווה השפלה הן בפני חבריו לעובדה והן בפני הקהל הרב שהמתין וצפה במתרחש, נעמד בקיפאון במקום, חש הלום והתכנס בתוך עצמו מחמת הבושה. יתרה מכך בשל האיפוק שנכפה עליו מתוקף תפקידו ואי רצונו להגיב בעוצמה כלפי המתפרעת ולהעמידה במקום, נאלץ התובע לספוג את האירוע האלים והמזעזע שחווה ולשתוק.

כא.ב', חברו לעבודה הבחין מיידית שהתובע בהלם מהאירוע הקשה, נעמד במקום לזמן מה מבלי לדבר ובמבט תוהה. לאחר שהייה של מספר דקות ניגש הצידה כדי לשטוף את פניו מהיריקות ולהתאושש מהזעזוע.

כב.ב' ניגש אליו ניסה להרגיעו, הגיש לו כוס מים והבחין שהתובע חיוור.

כג.התובע התקשה להמשיך ולתפקד באותו היום, והרגיש תחושה של "זומבי" בתוך זמן קצר הסתיים יום העבודה של המשרד.

כד.כבר באות היום החל התובע לחוש תחושות ראשונות של "הרגשה רעה".

כה.ביטוי חריף של התסמינים – ביום שני 8.8.11 – בסמוך לשעה 14:00 התובע הבחין שמים נוזלים מפיו בזמן שהוא שותה, גם הפקידות שהיו במקום ראו את המים נשפכים על בגדיו, ושפניו עקומים. ב' שהיה במקום לקח את התובע לבית החולים. בבית החולים קיבלו את התובע במחלקת המיון והוא הושאר להשגחה. בסמוך לשעה 23:00 בלילה ומשלא קיבל כל התייחסות ומשהרגיש טוב יותר, התפנה התובע מבית החולים ושב לביתו. ביום שלישי 9.8.11 – הלך התובע כרגיל לעבודה בשעה מוקדמת אך עם כאבי ראש חזקים, בסביבות השעה 10:00 לערך הבחין אחד הפקחים שידו של התובע שמוטה ופניו עקומים ומיד הסב את תשומת לבם של הממונים על התובע ודרש מהם לטפל בעניין בדחיפות, מיד הגיע מר א' ופינה את התובע לבית החולים מאיר.

כו.כיום חש התובע בחולשת פלג גוף שמאל, בעיקר ברגלו, עקב כך מאבד שיווי משקל כמו כן סובל התובע כאבי ראש רצופים עם התקפים חזקים במיוחד ואסימטריה בפנים, סובל מסחרחורות, גמגום ומתקשה לדבר בשטף.

כז.בנוסף מצוי התובע במצב נפשי דכאוני חרדתי כתוצאה מהפיכתו לאדם מוגבל.

כח.בין האירוע ביום 29.7.11 ובין ה-9.8.11 המועד בו פונה התובע לבית החולים, התקיימו שיחות טלפוניות על בסיס כמעט יום יומי בין התובע ובין הממונים עליו בנושא האירוע וההשלכות שלו. לטענת התובע, מדובר היה בשיחות שגרמו לו ללחץ רב. לטענת הנתבע לא התקיימו שיחות מסוג זה.

כט.האירוע מיום 29.7.11 כמתואר לעיל, הינו בגדר אירוע חריג.

 

להלן השאלות שהופנו למומחה:

"א.מהו הליקוי ממנו סובל התובע?

ב.האם התובע עבר אירוע מוחי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?

ג.האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע המוחי אותו עבר התובע?

ד.ככל שהמומחה ישיב בחיוב לשאלה הקודמת, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה:

האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

 

ה.ככל שאין מדובר באירוע מוחי, מתבקש המומחה לציין מהו הליקוי ממנו סובל התובע וככל שלדעתו יש בכך צורך, להמליץ על המומחיות הרפואית הנדרשת לצורך מתן חוות דעת בהקשר לאותו ליקוי".

 

5.לאחר שהמומחה בדק את התובע, ניתנה חוות דעתו מיום לפיה התובע סבל בעקבות הארוע מנזק נפשי ולא נוירולוגי.

כך השיב גם בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו.

 

8.לאור חוות דעת המומחה פרופ' רכס, מינה כב' השופט טננבוים מומחה פסיכיאטר, פרופ' סיגל מירצה.

 

9.להלן חוות דעת המומחה פרופ' מירצה סיגל, מיום 2/7/16:

"ה.בסיכום

התובע סובל מהפרעה של סימפטומטולוגיה סומטית עם מרכיבים קונברסיביים. ההפרעה פרצה לראשונה על רקע אישיותי ובעקבות סכסוך עבודה בשנת 2005 2006.

 

בשנת 2010 מסיבות לא ברורות חלה החמרה רצינית במצבו של התובע.

כבר אז הופיעו סימפטומים קונברסיביים (המאפיינים את המשבר ב- 2011) וכמו כן קושי להמשיך בעבודתו.

 

ב- 2011 בעקבות התקרית מ- 29/7/2011 ובעקבות הסכסוך עם הממונים שנמשך והתעצם עד 8/08/2011, פיתח התובע החמרה נוספת של מחלתו.

 

לאחרונה, בעקבות הבדיקות של פרופ' רכס (2015-2016) ושלי (19/06/2016) ההחמרה חלפה אך נשארו סימנים של התחלות (Compensation Demand Reaction).

 

ו. תשובות לשאלות כבוד בית הדין

א.התובע סובל מהפרעה של סימפטומטולוגיה סומטית עם מרכיבים קונברסיביים.

ההפרעה פרצה על רקע אישיותי בעקבות סכסוך עבודה בשנים 2005 -2006. בעקבות הסכסוך מ- 29/7/2011 8/08/2011, חלה החמרה נוספת במצבו של התובע. בשעת הבדיקה (19/6/16) חל שיפור משמעותי במצבו של התובע ומבחינה רפואית ׁ(ׁMedical Impaorment) מצבו חזר למצב שהיה קיים לפני האירוע החריג. מבחינה נכות תיפקודית (Disability) עדיין קיימת הגבלה בינונית בכושר העבודה ובכושר החברתי.

 

ב.האירועים מ- 2011 גרמו להחמרה במצבו הנפשי של התובע.

 

ג.השפעת האירועים מ- 2011 הייתה פחותה מהשפעת גורמים אחרים אך אירועים האלה תרמו להחמרת ההפרעה בשיעור העולה על 20%".

 

10.ביום 20/8/17 הופנו למומחה פרופ' סיגל מירצה, שאלות הבהרה כדלקמן:

 

"עמוד 5, תולדות המחלה, כתבת כי "לקוחה דיברה אליו לא יפה וכינתה אותו בכינויי גנאי".

 

1.האם נכון שהלקוחה קיללה את התובע קללות נאצה?

2.האם נכון שהלקוחה צעקה עליו, ירקה עליו והיכתה בו עם התיק שלה באופן משפיל, אל מול כל קהל הממתינים?

 

בהמשך, שורה 7 לפסקת "תולדות המחלה" כתבת כי "כ- 10 ימים לאחר המקרה בהיותו בעבודה שם לב שבזמן שתיית נוזלים פיו עקום".

 

3.האם נכון שהתובע חש בסימפטומים של פגיעה קונברסיבית מיד עם קרות האירוע?

 

בסעיפים 1-5 פרק ד' לחוות דעתך אתה מתאר מצב שבו התובע סבל משנת 2005 ועד לשנת 2011 מאותם סימפטומים וביניהם גם שיתוק ביד שמאל.

 

4.האם ראית בעצמך את טופס האשפוז משנת 2010 או שהסתמכת על הרישום הרפואי של קופת החולים?

 

5.האם נכון שלא ראית תיאור של סימפטומים אלה בדף המיון של שנת 2010?

6.האם נכון שהסימנים אותם אזכרת הינם זמניים?

7.האם נכון שהסימנים אותם אזכרת אינם זהים בעוצמתם לאלו שמופיעים היום?

 

כתבת בעמוד 9 לחוות דעתך כי "מצבו חזר למצב שהיה קיים לפני האירוע החריג".

8.האם נכון שהנחת כי עובר לפגיעה התובע סבל משיתוק גפה עליונה יד שמאל, חולשה בפלג גוף שמאל הגורמת לאיבוד שיווי משקל, הפרעות בדיבור, כאבי ראש בעוצמה חזקה מאוד, תחושה של משיכת הצוואר לאחור, אסימטריה בפנים, סחרחורות, גמגום, מצב דכאוני חרדתי?

9.כיצד מסתדרת מסקנה זו עם העובדות שפורטו בפניך בכתב המינוי לפיהן התובע תיפקד בין היתר בתפקידים הבאים עובר לאירוע בשנת 2011:

א.אחראי על הנפקת כרטיס "רב קו", השירות כלל טיפול בתקלות ובעיקר שמירה על הסדר (עמ' 1 ש' 22).

ב.תפקיד קופאי בתנאי לחץ האחראי על כספים רבים ונושא באחריות אישית לאובדן כספים ככל שתהיה כזו (עמ' 2 ש' 11)

ג.תפקיד השמירה על הסדר, מתן הסברים מול קהל רב בתנאים קשים של חום גבוה, התמודדות עם צעקות, איומים, קללות, האשמות ואלימות מילולית ופיזית ותוך התמודדות עם קהל המצוי במצוקה אמיתית (עמ' 2 ש' 26).

 

10.כיצד מתיישבת קביעתך לפיה "מצבו חזר למצב שהיה קיים לפני האירוע החריג" כאשר בכתב המינוי נקבע במפורש כי "מיד לאחר האירוע האלים עם המתפרע, הופיעו אצל התובע הסימפטומים הבאים: חולשה, קושי בדיבור, לחץ וכאב בחלקו הימני של העורף, רעד בגפיים.

 

בסעיף א' – התולדות הרפואיות של התובע ציינת את מסמך יג':

11.האם נכון הדבר שמסמך יג' דלעיל מתאריך 15.1.09 בו קיים רישום התלונות על כאבי ראש חזקים ולחץ בחזה וכו' היה על רקע יתר לחץ דם חריג 180/115?

 

בסעיף א' – התולדות הרפואיות של התובע ציינת את מסמך יד':

האם נכון כי התובע סבל מיתר לחץ דם חריג של 200/125 שגרם לכאבי הראש, לבחילות ולהקאות ונזקק לאשפוז. האם נכון שהבדיקה הנוירולוגית צוינה כתקינה?

 

בסעיף א' – התולדות הרפואיות של התובע ציינת את מסמך טו':

12.האם נכון כי חרף האמור במסמך מיום 25.5.10 (מסמך טו') קיים רישום מפורט מחודש 7/2009 (שנערך לפני תום ימי אי הכושר) לפיו אושפז התובע לכשבועיים בגין מחלת חום עד 40, טופל באנטיביוטיקה וירד במשקל כ- 12 ק"ג. גם סבל מאנמיה, טרומבוציטופניה ואי ספיקת כליות חדה שחלפה, לכן היה באי כושר כ- 120 יום, ועם כל זאת הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה?

 

בסעיף א' – התולדות הרפואיות של התובע ציינת את מסמך טז':

13.האם נכון כי התובע נבדק במיון עקב לחץ דם ותלונות על הפרסטזיות ביד ורגל שמאל?

14.האם נכון כי למרות שנכתב חשד לתסמונת קונברסיבית ואירוע מוחי חולף, למעשה, מהעולה מהמסמכים, לא היה שום בסיס לאבחנה מאחר ומדובר בממצא שיכול להיות מוסבר מערכי לחץ הדם החריגים של התובע?

15.האם נכון כי עצם העובדה שהתופעות חלפו ספונטנית מחזקת את הטענה שמדובר בממצא שנבע מערכי לחץ דם חריגים?

 

בסעיף א' – התולדות הרפואיות של התובע ציינת את מסמך יח':

16.האם נכון שמדובר בטעות נגררת של הרישום במיון מחודש 8/2010?

17.האם נכון שהבדיקה הפיזיקאלית הייתה תקינה?

18.ככל שהתשובה על 16 תהיה שלילית והתשובה על 17 חיובית, הסבר האם הינך עדיין אוחז במסמך זה כתומך במסקנתך שהתובע היה במצב קונברסיבי קודם עובר לתאונה הנדונה.

19.ככל שהתשובה על שאלה 18 חיובית, כיצד אתה מסביר את הסתירה בין ממצאי הבדיקה הקלינית ובין קביעתך כי מדובר במצב קונברסיבי קודם עוד מחודש 8/2010?

 

בסעיף א' – התולדות הרפואיות של התובע ציינת את מסמך יט':

20.האם נכון סימנים אלה הופיעו על רקע יתר לחץ דם שעולה עד ל- 220/120 שממנו סובל ככל הנראה שנים סבל מרטינופטיה וגם מהפרטרופיה של ספטלית בלב והפרעה דיאסטולית.

21.האם נכון כי מסקנתך (סעיפים 1+2 לפרק מסקנות) לפיה מדובר בהפרעה קונברסיבית משנת 2006 הינה שיורית? דהיינו נדרשת קביעה שאין מדובר בפגיעה בתחום אחר?

22.האם נכון הדבר שקביעותיך בתחום הפסיכיאטריה בפרק ד' (סעיפים 1-4) לגבי מצב התובע עובר לתאונה אינן נתמכות באבחנות פסיכיאטריות או פסיכולוגיות מזמן אמת?

23.האם נכון כי בסעיף 5 אתה מייחס את הסימפטומים הנוירולוגים של חולשה יד ופנים משמאל ככאלה שהופיעו אצל התובע עובר לתאונה מיום 29.7.11?

24.האם נכון שלפסקה הראשונה בפרק ה' אין כל תמיכה במסמכים הרפואיים בתחום נפש?

25.האם נכון שה"החמרה הרצינית" (כדבריך) במצבו של התובע בשנת 2010 הייתה זמנית וחולפת? ככל שהייתה צמיתה נא תמוך את קביעתך במסמכים רפואיים על פי הקריטריונים המקובלים.

26.האם אבחנת הרופא התעסוקתי משנת 2010 בעטייה התיר 120 ימי אי כושר הייתה פגיעה קונברסיבית?

27.ככל שהתשובה שלילית על סמך מה הינך קובע שה"החמרה הרצינית" וימי אי הכושר נובעים מפגיעה קונברסיבית?

28.האם נכון שעל פי קביעתך האירועים משנת 2011 גרמו להחמרה במצבו של התובע?

29.האם לשיטתך צפוי היה מצבו הרפואי של התובע להיות מוחמר גם אלמלא אירועי שנת 2011?

30.ככל שכן, נא פרט מתי צפוי היה מצבו הרפואי להגיע לכדי הסימפטומים המפורטים לאחר התאונה (אלמלא אירועי 2011)?

31.כיצד אתה קובע שמדובר בהפרעה קונברסיבית אם בבדיקתך ציינת (בבדיקה התחושתית ובבדיקת הגפיים) שהממצא מתאים ל- "התחלות maliangering"?

32.בעמ' 6 בתחילת הדיון כתבת כי ההפרעה "...הינה מצב בו קיימים סימפטומים של פגיעה רצונית בתפקודים תחושתיים או מוטוריים..." – לכאורה ההיפך הוא הנכון – הפגיעה אינה רצונית והתסמינים לא מיוצרים בכוונה.

33.בהנחה שאכן זו האבחנה, קבעת שהופעתה הראשונית הייתה ב- 2005-2006.

מכיוון שהחרפה של הסימפטומים יכולה להופיע בכל מצב של סטרס הדומה מבחינה פסיכולוגית לסטרס הראשוני, מה הייחודיות של האירועים ב- 2011? הרי צוינו מצבי סטרס והחמרה של הסימפטומים גם ב- 2010?

34.קיימות שתי אבחנות שיתכן וקיימות, היכולות להסביר את הסימפטומים, אולם לא שללת את קיומן – Somatization Disorder ו- Malingering. הראשונה יכולה להסביר את המהלך הכרוני והמעורבות הרחבה של מערכות גופניות והשנייה יכולה להסביר את הממצאים בבדיקתך. אפשרות קיומן משנה לגמרי את הקביעה שקיים קשר סיבתי.

35.חלק משמעותי מהפגיעה התפקודית ניתן להסביר כנגרמים מאבחנה נוספת שצוינה – הפרעת קשב וריכוז של המבוגר - ADHD. (לדוגמא- קשיי ויסות רגשי והתנהגותי ופגיעה ביחסים הבין אישיים, בעבודתו, בקשרים החברתיים), לאפשרות זו לא הייתה התייחסות בחוות הדעת, אפשרות, שיחד עם השאלות שלעיל מקטינות את היכולת לקבוע שהאירועים ב- 2011 תרמו להחמרת ההפרעה בשיעור העולה על 20%. לפיכך השאלה כיצד קבעת זאת?".

 

11.להלן תשובת המומחה מיום 8/9/17:

 

"1.למיטב הבנתי אין מחלוקת לגבי תוקף הממצאים העובדתיים המפורטים בהחלטת כב' בית הדין, ואינני מוצא כי עלי להידרש ולבחון את מהימנותם, אם לכך מכוונת השאלה. הלקוחה נהגה בתובע כפי שמתואר בהחלטת כב' בית הדין.

 

2.הלקוחה נהגה בתובע כפי שמתואר בהחלטת כב' בית הדין.

 

3.מיד לאחר קרות האירוע חש התובע חולשה, קושי בדיבור, כאב ולחץ בחזה ובעורף, דפיקות לב מואצות ורעד בידיים, הכל כמתואר בהחלטת כב' בית הדין.

 

4.בכתיבת חוות הדעת הסתמכתי על החומר המצוי בתיק הרפואי של התובע. מצאתי את החומר מהימן ולא ראיתי להטיל ספק באיזה מחלקיו.

 

5.ראה תשובה לסעיף 4.

 

6.תסמונת קונברסיבית עשויה להתפתח באופן הדרגתי, כאשר הסימפטומים עשויים להשתנות ולעבור מאזור אי-תפקוד מסוים לאזור אי-תפקוד אחר.

סימפטומטולוגיה זאת הינה מתחלפת וזמנית.

 

7.בהתפתחות התסמונת הקונברסיבית נרשמות תקופות של החמרה לעומת תקופות של הטבה. בשעת בדיקתי מ- 19/6/16 התרשמתי משיפור משמעותי במצבו של התובע ביחס לבדיקות קודמות .

8.לפני האירוע החריג מיום 29/7/11, סבל התובע מטשטוש ראיה בעין שמאל, פראסטזיות וכאבים של חצי הפנים בצד שמאל, קושי לפתוח עיניים, פראסטזיות ביד שמאל ורגל שמאל, ומתחושה שאינו מסוגל לעבוד.

 

9.התסמונת הקונברסיבית אצל התובע היא מתפתחת, וכוללת תקופות של החמרה ותקופות של הקלה. התובע סבל מקשיים בעבודתו גם בעבר.

 

10.המערער סבל מהפרעה קונברסיבית לפני האירוע וגם אחרי האירוע. בחוות דעתי מ- 24 יוני, 2016, סיכמתי: "בעקבות התקרית מ- 29/07/2011 ובעקבות הסכסוך עם הממונים שנמשך והתעצם עד 8/8/2011, פיתח התובע החמרה נוספת של מחלתו".

 

11.כאבי ראש ולחץ בחזה בהחלט עשויים להיגרם מלחץ דם גבוה. בדיקה נוירולוגית תקינה הינה אופיינית לתסמונת קונברסיבית.

 

12.אכן קיים רישום כמתואר לפיו התובע אושפז לכשבועיים בגין מחלת חום.

 

13.התובע נבדק במיון עקב תלונות של חולשה בפלג גוף שמאל, כאבי ראש ואסימטריה בפנים משמאל.

 

14.האבחנה המבדלת הייתה בין: חשד לאירוע מוחי עקב לחץ דם גבוה לבין תסמונת קונברסיבית. במבט רטרוספקטיבית המערער לא סבל מאירוע מוחי אלה מהפרעה קונברסיבית.

 

15.לא נכון. התופעות הקונברסיביות עשויות להיות חולפות ומשתנות. ראה סעיף 6 לעיל.

 

16.לא מדובר בטעות. במסמך מ- 22/3/2011 רשום "באוגוסט 2010 נבדק במיון, שיתוק יד שמאל, הקאות, כאבי ברכיים".

 

17.הבדיקה הפיזיקלית הייתה תקינה, ממצא המחזק את האבחנה כי מדובר במצב קונברסיבי.

 

18.כן. התובע סבל מהפרעה קונברסיבית החל משנת 2006-2005 עם החמרה במצבו בשנים 2010 ו- 2011.

 

19.בדיקה נוירולוגית תקינה הינה אופיינית לתסמונת קונברסיבית.

 

20.במסמך יט' רשום "נחבל בצלע ימין, קושי בנשימה, כאבים עזים". לפי הרישום מדובר על תלונות בעקבות חבלה בצלע ימין. אין לזה קשר למחלת יתר לחץ דם.

 

21.כל אבחנה מבוססת על אבחנה מבדלת המגלמת את שלילתן של אבחנות אחרות אפשריות.

22.נכון.

 

23.כן, חולשת היד ופראסטזיה בפנים משמאל קשורים בהפרעה הקונברסיבית ממנה סבל התובע קודם לאירוע מ- 2011 וממנה ממשיך התובע לסבול עד עצם היום הזה.

 

24."התובע סובל מהפרעה של סימפטומטולוגיה סומטית עם מרכיבים קונברסיביים". מסקנה זאת מבוססת על בדיקת התובע ועיון ברישום הרפואי שעמד לרשותי.

 

25.ההפרעה הקונברסיבית ממנה סובל התובע הינה לצמיתה. החמרות במצבו הן זמניות.

 

26.לא.

 

27.להערכתי ההחמרה במצב התובע בשנת 2010 הייתה, בין היתר, על רקע ההפרעה קונברסיבית.

 

28.נכון.

 

29.לא.

 

30.התובע היה עשוי להיקלע לסימפטומים המפורטים לאחר האירוע החריג כל אימת שהיה נתקל במצב חריף של לחץ.

 

31.המונח Hystero – malingering מנגיד קונברסיה כתוצר של התת-מודע כנגד התחלות שהיא כביכול תוצר של המדע. היום מקובל שבכל קונברסיה יש מידה מסוימת של התחלות ולהיפך. במילים אחרות, ההתחלות אינה שוללת קונברסיה. ראה גם את חוות הדעת של פרופ' אבינועם רכס מ- 31/1/2016.

 

32.נפלה כאן שגיאת קולמוס. צ"ל "מצב בו קיימים סימפטומים של פגיעה בתפקודים תחשותיים".

(5 DSM) "Altered Voluntary motor or sener function".

 

33.החרפה של הסימפטומים יכולה להופיע בכל מצב של סטרס. לא תמיד יש התאמה מידתית בין חוזק הדחק וחריפות ההחמרה.

 

34.לא נכון. קיימת רק הפרעה אחד ההפרעה הקונברסיבית.

א ההפרעה הקונברסיבית שייכת לפרק ההפרעות הסומטיות (5 DSM)

ב היום מקובל שבכל קונברסיה יש מידה מסוימת של התחלות ולהפך (ראה סעיף 31 בחוות דעת זאת).

 

35.אינני סבור כי ניתן לייחס חלק משמעותי מהפגיעה התפקודית של התובע להפרעת הקשב והריכוז. להערכתי, האירוע החריג גרם להחמרה זמנית בהפרעה הקונברסיבית בשיעור העולה על 20%".

 

13.התובע הגיש בקשה לזמן את המומחה למתן עדות.

בהחלטה מיום 12/12/18, נקבע כי דין הבקשה להידחות.

 

14.התובע הגיש סיכומים בכתב ביום 20/3/18.

בסיכומי התובע נטען כי על פי חוות דעת המומחה פרופ' סיגל, קיים קשר סיבתי בדרך של החמרה, בין האירועים בעבודה בשנת 2011 לבין הליקוי הקונברסיבי שממנו סובל התובע.

עוד מתייחס התובע בסיכומים, לקביעת המומחה בדבר המצב הקודם של התובע.

לטענתו, יש להתעלם מקביעת המומחה אודות מצב קודם.

עוד מתעמת התובע עם הקביעות שבחוות הדעת.

 

15.הנתבע הגיש סיכומים רק ביום 10/5/18.

בסיכומים טען כי על פי חוות דעת המומחה יש לדחות את התביעה.

 

 

16.לאחר עיון בכל החומר שבתיק ובטענות הצדדים, אנו קובעים כי יש לקבל את התביעה ולהכיר בפגיעה של התובע בגין הארוע מיום 29/7/11, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

 

17.המומחה קבע באופן חד משמעי כי הארועים בעבודה בשנת 2001 "גרמו להחמרה במצבו הנפשי של התובע" וכן קבע כי "ארועים אלה תרמו להחמרת ההפרעה בשעור העולה על 20%".

די באלה כדי לקבוע כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לבין המצב הנפשי, בשעור הנדרש לשם קבלת התביעה.

 

18.התובע הרחיב בסיכומים מדוע לטענתו, יש להכיר בפגיעה בגרימה ולא כהחמרת מצב.

לא ראינו צורך לדון בכל, זאת משני טעמים.

 

הראשון – המומחה הרפואי הינו "האורים והתומים" של בית הדין בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי. הטענות שמעלה התובע נגד קביעות המומחה, הן בעיקרן טענות רפואיות המצויות בתחום מומחיותו של המומחה.

 

שנית – והחשוב לענייננו, בהתאם להלכות ידועות, אף פגיעה על דרך של החמרת מצב, תוכר כפגיעה בעבודה.

השאלה מה תרומת הארוע בעבודה בשנת 2011 אל מול המצב הנפשי הקודם, היא שאלה המסורה להכרעת ועדה רפואית. לענייננו, די שהארוע הוכר כגורם להחמרת מצב של התובע, במידה העולה על 20%, על מנת שהתביעה תתקבל.

ראו בר"ע (ארצי) 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי נ' סיטרוק (מיום 29/8/13):

 

"גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים".

 

 18.סוף דבר, לאור האמור בחוות דעת המומחה פרופ' מירצה סיגל, התביעה מתקבלת.

 

19.בשים לב להליכים בתיק, הנתבע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

 

 

ניתן היום , 21/5/18 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

Picture 2

 

 

Picture 1

 

Picture 1

 

נציגת עובדים גב' קפלניקוב

 

הדס יהלום, סגנית נשיאה

 

נציג מעסיקים מר שלייפר

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ