א.ש. נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה זו עניינה עתירה להכיר בליקוי שמיעה ממנו סובל התובע כ"פגיעה בעבודה".

רקע עובדתי

1.התובע יליד שנת 1954, עבד החל משנת 1991 ועד ליום 23.2.14 כאיש אחזקה בחברת צינור וברז שיווק (1998) בע"מ (להלן: החברה או המפעל).התובע הועסק במשרה מלאה ששה ימים בשבוע. התובע ביצע בדיקת שמיעה ביום 12.1.14 ובעקבותיה נקבע כי התובע סובל מירידה דו צדדית בשמיעה.

2.ביום 9.3.14 הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר בליקויי השמיעה שממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" בשל עבודתו בחברה. ביום 2.3.15 דחה הנתבע את תביעת התובע וזאת בנימוק:

"תנאי שנקבע בסעיף 84(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי הוא, שהמבוטח נחשף בעבודתו לרעש מתמשך או התקפי העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל-1970 והוראות שלפיו. בבדיקות שערכנו נמצא כי לא נחשפת בעבודתך לרעש העולה על המותר עפ"י ההוראות הנ"ל. מאחר שאין מתקיים בך התנאי הנ"ל עלי לדחות את תביעתך.

כמו כן, על פי סעיף 84 א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי להכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה, הוא שכושר השמיעה בתדרי הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאזניים. תדיריות הדיבור הן - 500, 1000, 2000 הרץ לשנייה. תנאי זה גם הוא אינו מתקיים בתביעתך" (ההדגשה במקור י.א.ש).

כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעתו זו.

3.מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבע העידו מנהלת החשבונות בחברה, גב' לילי אשכנזי (להלן: גב' אשכנזי), מנכ"ל החברה מר יגאל אשכנזי (להלן: מר אשכנזי), ועובד במוסד לבטיחות וגהות, מר ארקדי קניזניק (להלן: מר קניזניק) שביצע בדיקת רעש במפעל (נ/6).

טענות הצדדים

4.לטענת התובע, במסגרת עבודתו נחשף לרעש מזיק של מכונות המפעל. מוסיף וטוען התובע כי חלה ירידה בשמיעתו בשיעור העולה על 20 דציבל בתדירויות הדיבור וזאת בניגוד לנטען במכתב הדחיה מטעם הנתבע.