מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 17.4.16 ניתן פסק דין הדוחה תביעת התובע, להכיר בקרע לטרלי במינסקוס וקרע בגיד הפיקה בברך ימין, כקשורים סיבתית לעבודתו כשחקן כדורסל מקצועי ("פסה"ד").

2.בערעור שהגיש התובע ניתן בהסכמה פס"ד הקובע כדלקמן:

"מסכימים כי עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי על מנת להשלים ראיות הן לעניין תקופת העבודה והן לעניין הפעולות הנדרשות והיקפן במהלך עבודתו של השחקן. ב"כ המערערת תהיה רשאית גם להביא תצהירים נוספים.

לאור הסכמת הצדדים עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי כאמור בהסכמה. לאור הראיות הנוספות יבחן את שאלת מינוי המומחה הרפואי בעניין הקשר הסיבתי.

לאור הזמן שחלף בית הדין יקבע את מועד הדיון בדחיפות."

(25 ינואר 2017, עב"ל 17956-08-16; "פס"ד הארצי").

3.משפס"ד הארצי הורה ועפ"י מצוותו הובא בפנינו (22.2.17) הורינו על הגשת ראיות התובע ונקבע ל- 19.3.17 להוכחות.

ביום 7.3.17 הגיש התובע ראיותיו כפי שהוגשו טרם פסה"ד וכך גם תצהירו מ- 8.5.15; תצהיר מר שמש אפרים, מנהל קבוצת כדורסל ("שמש"); תצהיר מר קרפלס טל, שחקן כדורסל ("טל") (שניהם יחדיו: העדים").

משלא הוגש תצהיר חדש של התובע – ביקש הנתבע לחקור אך את 2 העדים שתצהיריהם הוגשו לאור פסה"ד הארצי.

התובע טען כי הוא סומך על הראיות שבתיק מראשיתו, הגם שאיננו מבקש להשמיע את התובע וכי נוספו אך עדויות 2 העדים.

בהתאם נחקרו שמש וטל.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (3.5.17; 6.6.17)

הכרעתנו ניתנת עתה, עם שוב האב"ד משבתון ועפ"י סדר ההליכים הממתינים.