נ.ח. נ' המוסד לביטוח לאומי

העובדות העיקריות וטענות הצדדים

1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 1.5.2016 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. 

    

2. המערער יליד 1952 (בן 64 במועד התכנסות הוועדה) ונקבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור 83.2% בגין הליקויים הבאים: הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי 10%; הגבלה בתנועות עמ"ש 10%; הגבלה בתנועות כתף ימין 10%; סוכרת עם פגיעה לבבית 65%; יתר לחץ דם 10%; עודף שומנים 10%; בקע סרעפתי 10%; הפרעות במתן שתן 10%.

    

3. לטענת המערער, כפי שהועלו בנימוקי הערעור ובדיון שהתקיים ביום 5.6.2017, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים ויש להחזיר את התיק לדיון בוועדה. טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן:

   • טעתה הועדה כאשר ביטלה בהינף יד את נכותו הרפואית של התובע בגין סכרת ופגיעה לבבית ביעור של 65%. מדובר בנכות שנקבעה על ידי הועדה הרפואית לעררים והועדה אינה מוסמכת להתערב בקביעה זו. בעשותה כן חרגה הועדה מסמכותה.

   • הועדה התעלמה מגילו של המערער והתעלמה מהשפעתם המצטברת של הנכויות על כושרו לעבוד.

   • המערער אינו יכולה לעובד כקופאי ועובד אריזה נוכח מגבלותיו בעמוד השדרה, בצוואר בגב, בכתף. המערער איבד את כושרו לעבוד במקצועות המתאימים לכישוריו ויכולותיו כגון בניין וסבלות. על הוועדה לבחון את קשת העבודות המתאימות לכישוריו יכולותיו וגילו של המערער.

   • בהתחשב בגילו יכולותיו וכישוריו המערער איבד למעלה מ 75% מכושרו לעבוד.