ב"ל 60237-12-12 חלו נ' המוסד לביטוח לאומי

1.המחלוקת בתיק זה מתמקדת בשאלה – האם יש מקום להכיר בטינטון הנטען על ידי מר חאלד חלו (להלן: "התובע") כפגיעה בעבודה, שכן הנתבע הכיר בליקוי השמיעה של התובע כפגיעה בעבודה אך דחה את תביעתו בגין הטינטון.

2.ביום 25.6.14 מונה ד"ר ברקו לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעמו של בית הדין על בסיס העובדות הבאות:

א.התובע יליד 1960.

ב.התובע עבד כמחסנאי ברשת צרכן/קואופ צפון/קלאבמרקט/שופרסל מפברואר 1992 ועד נובמבר 2011 כולל.

ג.התובע עבד 5 ימים בשבוע (לעיתים 6 ימים) כ- 8 שעות ביום.

ד.התובע היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו זו.

ה.התובע לא השתמש בעבודתו במגיני אוזניים.

ו.הנתבע הכיר בליקוי השמיעה לו טען התובע כפגיעה בעבודה.

ז.וועדה רפואית לעררים קבעה לתובע ביום 15.9.12 10% נכות בגין ליקוי השמיעה החל מיום 31.7.12.

ח.הנתבע לא הכיר בטינטון הנטען על ידי התובע כפגיעה בעבודה.

ט.אין חולק כי התקיימו בתובע תנאי סעיף 84 א' (ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי כך שכושר השמיעה שלו בתדירויות הגבוהות (3000-4000) פחות בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

י.התובע טוען כי לפני שנת 2011 לא סבל מטינטון תמידי ו/או ציפצופים תמידיים באוזניו.

יא.התובע סיפר בבית הדין כי בכל פעם שפנה לרופא בגין תלונת הטינטון השיב לו הרופא שאין כל טיפול רפואי שיכול לעזור לו.

3.כבר בשלב זה יאמר, כי מסיכומיה של ב"כ הנתבע עולה שאין בידי אף אחד מהצדדים מדידות רעש ממקום עבודתו של התובע ועולות תהיות כיצד ועל בסיס מה מלכתחילה הסכים הנתבע להכיר בליקוי השמיעה של התובע כפגיעה בעבודה אשר נובע מחשיפה לרעש מזיק במקום עבודתו של התובע כמחסנאי ברשת צרכן/קואופ צפון/קלאבמרקט/שופרסל.