צ.פ. נ' המוסד לבטוח לאומי

1. לפניי ערעור על ועדת עררים לעניין אי כושר (עקרת בית) מיום 11.2.16 אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד כעקרת בית.

2. עובדות

א. המערערת ילידת 1952, נשואה.

ב.ביום 30.08.15 קבעה ועדת רפואית לעררים שהתכנסה בעניינה של המערערת נכות רפואית יציבה בשיעור 71% החל מיום 01.07.14.

ג. ועדת אי כושר, כאמור, קבעה כי המערערת מסוגלת לתפקד כעקרת בית – מעל 50%.

3. להלן עיקר טענות ב"כ המערערת

א.על ועדת אי הכושר היה להתייחס לכושרה של  המערערת לתפקד ולבצע את עבודות הבית בזמן הווה ולא לבחון את תפקודה שנתיים לפני התכנסות הוועדה. על כן דחיית פנייתה של התובעת לבחינה מחדש של החלטת ועדת אי כושר אינה סבירה בנסיבות הענין.

ב.ועדת אי הכושר נתנה החלטתה על בסיס עבודות בית אותן הייתה התובעת מסוגלת לבצע שנתיים עובר לוועדה. הוועדה התעלמה לחלוטין מכך שהתובעת מסרה כי כיום היא לא מסוגלת לחתוך סלט, להכניס בגדים למכונת הכביסה או לבצע את עבודות הבית בשל החמרה במצבה.

ג.ועדת אי הכושר ציינה כי המערערת, עקרת בית במקצועה, אינה מסוגלת לבצע עבודות בית הדורשות מאמץ פיזי וכן אינה מסוגלת להרים חפצים כבדים. מרבית תפקודה של עקרת בית דורש מאמץ פיזי אותו המערערת אינה מסוגלת לבצע. מדובר בתובעת הסובלת מתחלואים רבים המשפיעים על כושרה לתפקד, אין ספק כי חוסר מסוגלותה לבצע עבודות בית הדורשות מאמץ פיזי מעידים על כך שלתחלואיה ישנה השפעה ישרה על כושר עבודתה.

4. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב