ד' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.השאלה העומדת לדיון בהליך זה היא האם פגיעתה של התובעת מיום 23.3.14 היא פגיעה שאירעה לה תוך כדי ועקב העיסוק במשלח ידה.

2.אין חולק שהתובעת היא עיתונאית, שבמועד הפגיעה היתה פרילאנסרית ונתנה שירותים לעיתון "הארץ".

בבוקר האירוע, התובעת היתה אמורה לראיין את ד"ר יצחק ספורטה מאוניברסיטת תל אביב, אך לא הגיעה לראיון, מאחר שבסביבות השעה 10:00, עקב דליפת גז בבניין מגוריה, אירע פיצוץ בדירתה של התובעת, בו התובעת נפגעה באופן קשה מאוד.

3.טרם שאפנה לתיאור התאונה ונסיבות הפגיעה, יש לציין שכל העדים מטעם התובעת היו מהימנים ומדובר בשני עדים שאין להם עניין בתוצאת ההליך - ד"ר ספורטה שעימו נקבע הריאיון לאותו יום (שלא התקיים עקב פציעתה של התובעת) וכן גב' אורנה בירבך, עורכת מגזין "שמנת" של עיתון "הארץ", שהיתה אשת הקשר של התובעת בעיתון.

כך למשל, ד"ר ספורטה זכר לתאר שלאחר שהתובעת לא הגיעה לראיון, כעס על שלא הודיעה על כך ורק לאחר מכן נודע לו שהתובעת נפגעה באירוע. כמו כן הסביר שזכר את מועד הריאיון המתוכנן מאחר שרשם את התאריך וסמוך לאחר פציעתה של התובעת, הוא היה בקשר עם אביה שביקש ממנו להעלות את עדותו של הכתב.

בדומה, עדותה של גב' בירבך שפכה אור על האופן שבו דבר הפגיעה הקשה נודע במערכת, על הצעדים שננקטו לדחיית הריאיון ועל התיאום עם הצלם שהיה אמור להילוות לריאיון.

מטבע הדברים, בשל חלוף הזמן, העדים לא זכרו את כל הפרטים במדויק, אך בהתרשמות כללית, ניכר היה שהעדים מתארים אירוע ברור, מלא בפרטים, שנחרת בזיכרונם.

4.גם עדות התובעת הותירה רושם מהימן. התובעת תיארה את הפרטים שזכרה (עקב הפציעה הקשה, לא זכרה דקויות שנשאלה לגביהן, ר' למשל עדותה לגבי מסרון בעמוד 6, שורות 29-32). על פי עדותה, היא היתה לחוצה לקראת הריאיון והתכוננה לריאיון עוד ערב לפני האירוע, כאשר נרדמה במיטתה עם המחשב הנייד. בבוקר הריאיון היא התעוררה מאוחר וחששה שתאחר לריאיון. היא קמה עם המחשב והטלפון הניידים ועברה לפינת העבודה בדירתה. התובעת התלבטה אם להתקשר לד"ר ספורטה ולדחות את הריאיון או לקחת מונית למקום שנקבע (דירת המרואיין). כמו כן, דאגה אם תספיק לטייל עם כלבתה לפני הריאיון.

כאשר התכוונה להתקשר לד"ר ספורטה, פתחה את המחשב הנייד על מנת למצוא את מספר הטלפון שלו, החלה לחייג את המספר בטלפון הנייד ואז אירע הפיצוץ שבו נפגעה. התובעת נפגעה קשה ופונתה על ידי מד"א לבית החולים איכילוב, כשהיא מורדמת ומונשמת.

בדומה לעדויות שנשמעו על ידי העדים הנוספים, גם עדותה של התובעת היתה ברורה, מפורטת, הגיונית ועקבית. כאמור, מדובר בעדות מהימנה שאותות האמת נגלו בה. לא למותר לציין כי העדות אף מתיישבת עם הדברים שהתובעת מסרה לחוקר מטעם הנתבע.

ראוי להוסיף שבהיותה פרילנאסרית, התובעת עבדה מהבית ובדירתה היתה פינת עבודה עם מחשב שבו רוב המידע לו היא זקוקה.

5.להשלמת התמונה, יש לציין שהוצג דו"ח שירותי הכבאות, לפיו פיצוץ עקב דליפת גז בדירתה של התובעת אירע עקב "גורם מצית שהציתו", אך לא צוין מהו.

6.לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה מאחר שעל פי הפסיקה, נדרש קשר הדוק בין העיסוקים שבמהלכם אירעה התאונה ובין משלח היד. עוד נטען שמדובר באירוע מתמשך של דליפת גז, שהחל עוד מהלילה הקודם. בנוסף, לא הוכח שהפיצוץ בדירה אירע עקב עבודתה של התובעת וגם מדו"ח חקירת הדליקה לא עולה שהשימוש במחשב הנייד או בטלפון הנייד הם שגרמו לפיצוץ.

הנתבע הוסיף וטען שגרסתה של התובעת לא היתה עקבית והשתלשלות האירועים בבוקר עד לקרות האירוע אינה ברורה.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את הראיות שהוצגו ואת העדויות שנשמעו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה.

8.בפתח ההנמקה ובהתייחס לטענת הנתבע לפיה גרסת התובעת לא היתה עקבית, יש לציין כי התובעת הסבירה שהתעוררה בבוקר בשעה מאוחרת יחסית, כשעה וחצי לפני הריאיון. בכך להסביר את עדות התובעת, לפיה פעלה במקביל – גם העבירה את המחשב הנייד (שנרדמה איתו במיטה) אל פינת העבודה, כדי לבדוק את פרטי ההתקשרות עם המרואיין, גם שקלה אם להתקשר אל המרואיין, גם חשבה על טיול הבוקר של כלבתה וגם ביקשה לרענן את השאלות שהתכוונה להציג בריאיון. הצגת הדברים כאילו גרסת התובעת מבולבלת, חוטאת לאופן שבו התובעת הציגה את הדברים ולהקשר שבו העידה עליהם – מצב בו התובעת אמורה להגיע לריאיון, אך התעוררה מאוחר והיא מבקשת להשלים במהירות את ההתארגנות לקראת היציאה לריאיון, לסיים את ההכנה לראיון (שהרי נרדמה במהלכו ערב קודם) וכן מבקשת ליצור קשר עם המרואיין כדי להודיע על איחור.