פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בתביעה שבפניי עותר התובע להכיר במחלת הדליות ממנה סובל הוא ברגליו, כתוצאה מעמידה ממושכת כפ"ע עפ"י תורת הפגיעות הזעירות וכנגד החלטות הנתבע מ- 14.12.14 ו- 10.2.15, הדוחות תביעתו.

התובע, יליד 1948, עובד כעובד יצור המפעיל מכונת "סלוטר" שאורכה כ- 20 מ', מכונה המכינה חבילות קרטון ובתפקידו משגיח הוא על עבודה תקינה של המכונה לאורכה, כך ביום עבודה מ-06:20 ועד 15:30 לערך, למעט הפסקות בוקר וצהריים.

2.בהגנתו עתר הנתבע לדחיית התביעה, משלא הוכחה תשתית למיקרוטראומה, כפ"ע עפ"י החוק, משתנוחה סטטית אינה תשתית למיקרוטראומה. להגנתו צרף עותק התביעה למל"ל בה נטען כי חלק בלתי נפרד מתפקידו עליו לבצע בעמידה, במהלך כל יום עבודתו, שלעיתים מגיע גם ל – 11 שעות.

המעסיק ציין בטופס כי העובד עובד בתנועה, לפעמים ש"נ, יש לו 3 הפסקות במהלך היום וניתן לו כיסא לנוח אם נדרש (הוגש כנ/1).

3.ביום 5.11.15 התקיים דיון מוקדם בפני כב' השופטת ח. טרכטינגוט ונקבעו הפלוגתאות שלהלן:

"א.האם הניח התובע תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

ב.האם קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו.

ג.האם השפעת העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

התובע הגיש תצהיר ע"ר שלו, אליו צרף מכתב מר שחר בראור, מנהל יצור במעסיק ("המנהל").

ביום 5.6.16 נשמעו בפניי התובע והמנהל.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (התובע ב -3.7.16 והנתבע ב - 2.8.16)