ס.מ. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.בתאריך 17/10/13, הגיש התובע, תביעתו לנתבע, להכיר במחלת עור (דרמטיטיס על רקע אלרגי) ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה.

במסגרת מכתב דחיה, מיום 27/4/14, דחה הנתבע את תביעת התובע וזאת מהטעמים הבאים:

א.לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים, תוך כדי עבודת התובע, אשר גרמו או החמירו את מחלת העור ממנה הוא סובל מעת שהשתחרר מהשירות הצבאי, שנים רבות לפני שהתחיל לעבוד כנגר.

ב.תוצאות מבחני הטלאים שבוצעו לתובע היו שליליות ואין עדות לדרמטיטיס במגע, מה עוד שהבעיה התחילה עוד לפני שהתחיל לעבוד בנגרות.

ג.מבחינה רפואית, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין העבודה לבין המחלה.

ד.המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לעבודה.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2.בתאריך 11/5/15, דחינו את תביעת התובע ובתאריך 3/2/16, ניתן פסק דינו של ביה"ד הארצי, בערעור שהגיש התובע, במסגרת תיק עב"ל 2880-06-15 כנגד פסק הדין שהורה על דחיית תביעתו.

בהתאם לפסק הדין של ביה"ד הארצי, ניתנה ההחלטה מיום 3/2/16, במסגרתה נדרשו הצדדים לעשות מאמץ להגיש רשימת עובדות מוסכמות וכן להסכים על מומחיות המומחה שימונה על ידי ביה"ד כדי שיחווה דעתו בין החמרת מחלתו של המערער (ככל שאכן חלה החמרה) לבין עבודתו.

בהמשך ולאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע לרשימת עובדות מוסכמת, זומנו הצדדים לדיון, שהתקיים ביום 22/6/16 ואשר במהלכו הסכימו הצדדים על רשימת העבודות המוסכמות וכן הסכימו כי מומחה מתחום הרפואה התעסוקתית הוא שימונה, כמומחה מטעם בית הדין.

לפיכך ובהתאם להסכמת הצדדים, מינינו את ד"ר גפן טמיר - מומחה ברפואה תעסוקתית, כמומחה רפואי מטעם ביה"ד (להלן:"המומחה"), על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין החמרת מחלתו של התובע (ככל שאכן חלה החמרה) לבין עבודתו וזאת בשים לב למסכת העובדתית המוסכמת כפי שהיא מנוסחת בסעיף 4 שלהלן וכן בשים לב לחומר הרפואי שיצורף להחלטה זו, לנספח 1 לכתב התביעה - הוא רשימת החומרים להם היה התובע חשוף ולסיכום ביקור מיום 16/1/14 אשר בו ממצאי מבחני הטלאי שנערכו לתובע.

3.ואלו העובדות המוסכמות שהועברו לעיונו של המומחה:

א.התובע, יליד 1978, נגר במקצועו.

ב.התובע השתחרר, משירות צבאי, בשנת 2000 כאשר מספר חודשים לפני כן, התחיל לעסוק, בנגרות, כתחביב.