ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע פנה לנתבע, וטען כי ביום 05.08.14 במהלך עבודתו, תוך כדי שהרים משקלים כבדים, נפגע בגב (להלן: "האירוע").

התובע פנה לנתבע, וביקש להכיר באירוע כפגיעה בעבודה ולשלם לו דמי פגיעה.

הנתבע, מצדו, דחה את תביעת התובע, משום שלגישתו לא התרחש האירוע מושא התביעה, ואי הכושר ממנו סבל התובע נובע ממצב תחלואי.

מכאן התביעה שבפנינו.

נעיר כי תביעה זו נדונה, בהסכמת הצדדים, בהרכב חסר לאחר שנציג ציבור (עובדים) לא הגיע לדיון אליו הוזמן.

2.שמענו את עדות התובע, שנחקר על תצהיר עדותו הראשית, והוצגו בפני בית הדין מסמכים שונים.

כבר כעת יאמר, כי לא עלה בידינו לקבוע כי התובע הצליח להרים את נטל הראיה המוטל עליו, להראות עצם התרחשותו של האירוע, וזאת מהנימוקים המצטברים שדלקמן –

אירוע פתאומי

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע כי תאונת עבודה היא תאונה שארעה "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

כבר נפסק, כי המבחן היסודי להיותו של אירוע תאונתי הוא "הפתאומיות". קיומו של מבחן הפתאומיות "חיוני ברוב המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים" פתאומיות פירוש אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן – הווה אומר מתי אירע? ובמישור השטח – הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע. (דב"ע לא/5-0 אסתר ושדי – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב 200; בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג 529).