ב"ל 58141-03-14 גייליס נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 21.1.14 (להלן - הועדה).

2.המערער נפגע ביום 17.10.10 בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה. במכתבו של פקיד התביעות מיום 26.4.11 צוין כי הוכרו הפגימות הבאות: שבר עצם בריח משמאל, חבלת חזה, חבלות בצוואר, מרפק שמאל, ברך שמאל, ושורש כף יד ימין.

3. הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 7541-02-13 מיום 27.3.12 (להלן – פסק הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, "על מנת שתשוב ותשקול את החלטתה לעניין קיומו של קשר סיבתי בין הפגימות שהוכרו על-ידי פקיד התביעות לבין התאונה שאירעה, בין היתר תוך התייחסות לטענותיו של המערער כפי שאלה הועלו במכתב הערר מיום 19.6.12. החלטה הוועדה לעניין הקשר הסיבתי, תובהר בצורה מפורטת ומנומקת תוך הפנייה למסמכים. הוועדה תזמן את המערער גם באמצעות ב"כ ותאפשר לטעון בעניינם".

4.לאחר מתן פסק-הדין, שבה הוועדה וביום 21.1.14 וחזרה על החלטתה לפיה בעקבות הפגיעה שהוכרה לא נותרה למערער נכות המתבטאת באחוזים. מכאן הערעור שלפני.

5.ראשית נתאר את החלטת הוועדה נשוא הערעור, ולאחר מכן נעבור לדון בטענות המערער, אחת לאחת.

בפרוטוקול ישיבתה הראשונה מיום 3.12.13 צוין כי בפני הוועדה התייצבו המערער עצמו וב"כ. בין תלונות הנפגע צוין כי מצבו לא השתנה וכי הוא ממשיך לסבול מחריקות בשכמה ומכאבים באצבע 5 בכף יד שמאל וכאבים במרפק וכי האזור לידי המרפק רדום. בסיכום ישיבתה זו ציינה הוועדה כי היא מבקשת לעיין במאמר שהוצג לה ולבדוק את הנושא לעומק בספרות הרפואית, וכי בדעתה לסכם את הדיון בהיעדר הנפגע וב"כ.

בהחלטתה המפורטת מיום 21.1.14 ציינה הוועדה כי עיינה בפסק-הדין, במכתבו של ד"ר סורין מיום 25.7.13 . הוועדה ציינה כי אכן מצאה הגבלה בתנועות הכתף השמאלית, אלא שההגבלה מתאימה לפריט הליקוי 41(4)(א) המזכה ב- 0% נכות, בין השאר בהתחשב בכך שבדיקת ה- MRI לא העלתה ממצא פתולוגי במפרק הכתף ובמפרק שבין השכמה לעצם הבריח שנשבר.

עוד ציינה הוועדה כי מצאה חריקות, אלא שמקורן של אלה בתנועות עצם השכמה על הדופן האחורית, וכי חריקות אלה אינן ממקור של עצם הבריח שנשבר או המפרק בין השכמה לעם הבריח, ומכל מקום אין חריקות אלה מהוות נכות תפקודית.

באשר לפגיעה הנוירולוגית ציינה הוועדה כי כעולה מדו"ח הניתוח של ד"ר סורין עבר המערער ניתוח לשחרור לחץ על העצב האולנרי משמאל בתעלה הקוביטלית, וזאת על יסוד ממצאים בבדיקת EMG. באשר לבדיקה זו שבוצעה חודש וחצי לאחר הפגיעה ציינה הוועדה כי היא מצביעה על לפגיעה קלה בחלק האחורי של הפלקסוס הברכיאלי משמאל, ללא פגיעה במהלך ההיקפי של שלושת העצבים לכף היד. עוד ציינה הוועדה כי בבדיקתה הנוירולוגית לא מצאה שריד של נזק לפלקסוס הברכיאלי. מכיוון שבבדיקה שנערכה בסמוך לחבלה לא היתה עדות לפגיעה בעצב האולנרי בתעלה הקוביטלית במרפק, והעדות ללכידה אולנרית במרפק הופיעה הרבה יותר מאוחר – קבעה הוועדה כי לדעתה פגיעה זו אינה קשורה לחבלה.

לכך הוסיפה הוועדה כי מנגנון החבלה של שבר בעצם הבריח ללא סימני חבלה במרפק על-פי בדיקת מיפוי העצם – מצביע כי הנפילה והחבלה היו על דרך של "נפילה על הכתף מהכיוון החיצוני" ובמצב זה הצד הפנימי של המרפק שבו נמצאת התעלה הקוביטלית נמצא מוגן.

הוועדה ציינה את המאמר אליו הפנה ד"ר סורין במכתבו, וציינה כי המאמר דן בהפשעתה של חבלה בלתי ישירה על העצבים המדיאלי תחושתי והמדיאני בשורש כף היד ואולנרי במרפק בנסיבות של התנגשות חזיתית והתנפחות כרית אויר, כשהידיים מונחות ישרות על ההגה, אלא שבנסיבות המקרה כאן לא מדובר במנגנון הפגיעה המתואר במאמר. הוועדה מוסיפה כי אם אכן היתה נוירופרקסיה של העצב האולנרי באזור המרפק היה ממצא זה בא לידי ביטוי בבדיקות מעבד חודש וחצי לאחר התאונה, בעת בדיקת ה- EMG הראשונה ולא רק מספר חודשים לאחר מכן.

לנוכח האמור סיכמה הוועדה כי תסמונת הלכידה האולנרית בתעלה הקוביטלית לא נגרמה כתוצאה מהתאונה הנדונה, ולפיכך גם הניתוח שעבר המערער ותוצאותיו אינם קשורים לתאונה.