ב"ל 57880-11-12 פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זוהי תביעה להכרה בפגיעה בברכו של התובע כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2.ביום 8.6.14 ניתנה החלטת בית הדין לפיה הצליח התובע להוכיח כי עובר לתאונה הוא התקבל באופן רשמי לעבודה חברת "תנובה" וכי תאונת הדרכים מיום 2.6.11 אירעה בדרכו חזרה ממשרדי החברה למעונו, ועל כן הוכרה התאונה כתאונת עבודה.

3.על סמך העובדות הללו מונה ד"ר דוד אנג'ל כמומחה – יועץ רפואי (להלן – המומחה) על מנת לחוות דעתו באשר לקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפגיעה בברך.

4.בחוות הדעת מיום 5.11.14 קבע המומחה כדלקמן:

"הפגימות מהן סובל תובע בברך ימין הן: קרע מלא ברצועה צולבת קדמית, קרע חלקי ברצועה צולבת אחורית וקרעים גם במייצבים באזור אחורי לטרלי בברך.

התאונה הייתה כרוכב אופנוע (תאונה שיכולה להפעיל כוחות גדולים על הברך). תלונות בהקשר של הברך היו כבר ביום התאונה.

בדיקת MRI  הדגימה את הפגימות 4 ימים אח"כ. יש גם בצקת בבדיקה זו (דבר שמצביע על נזק חריף ) יש לכן קשר סיבתי בין התאונה מיום 2.6.11 לבין הפגימות הנ"ל".

5.לאחר קבלת חוות הדעת הנתבע לא ביקש להעביר למומחה שאלות הבהרה. בסיכומיו טוען הנתבע כי עיקר המחלוקת אינה רפואית אלא עובדתית באשר לשאלת מעמדו של התובע.

6.משכך, ומשהמומחה בחוות דעתו קבע קשר סיבתי ברור בין התאונה מיום 2.6.11 אשר הוכרה כתאונת עבודה ובין הפגיעה בברכו הימנית של התובע, הרי שדין התביעה להתקבל.

ככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליהן ולא יסטה מקביעותיהן, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן, (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.05; עבל 167/07 עמרם אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.5.08).