ב.ג. נ' המוסד לבטוח לאומי

בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16/12/15 (להלן – הוועדה) אשר קבעה כי נכותה של המערערת בגין הליקוי בברכיים היא בשיעור של 15% לאחר הפעלת תקנה 15, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות). 

1.  

   העובדות 

2. המערערת, ילידת 1962, עבדה כדיילת בסופר פארם. המערערת הגישה תביעה להכיר בליקוי ברגליה כפגיעה בעבודה עקב תנאי עבודתה. לאחר הליך משפטי שנוהל בעניין (תיק בל 42550-05-12) ובעקבות חוות דעת מומחה מטעם בית הדין, ד"ר רון בשוראי (להלן – מומחה בית הדין) הוכרו הליקויים מהם סובלת המערערת בברכיה ובכפות רגליה כפגיעת עבודה לפי תורת המיקרו טראומה.

    

3. ועדה מדרג ראשון קבעה ביום 16/8/15 כי נכותה של המערערת היא בשיעור של 45% לאחר הפעלת תקנה 15.

    

4. המשיב הגיש ערר על קביעה זאת בטענה כי יש להפחית מהנכות שנקבעה את הנכות שאינה קשורה לפגיעת העבודה, ואשר נגרמה עקב גורמי תחלואה טבעית. במסגרת הערר הוועדה התבקשה להתייחס לחוות דעתו של מומחה בית הדין.

    

5. הוועדה קיבלה את הערר וקבעה כי נכותה הכוללת של המערערת בגין ליקוייה ברגליים היא בשיעור 30% וממנה יש לייחס 10% בלבד לנזק הקשור לתנאי העבודה. בנוסף, הפעילה הוועדה את תקנה 15 במלואה כך שהנכות הועמדה על שיעור של 15%.

    

6. החלטת הוועדה האמורה היא מושא הליך זה.