ב"ל 55411-02-13

בתביעה דנן עותרת התובעת להכיר במחלה אשר בידיה כמחלת מקצוע או כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה. על יסוד הסכמת הצדדים, מונה ביום 16.1.14 דר' יעקב פעילן כמומחה-יועץ רפואי (להלן – המומחה) והוא מסר את חוות דעתו ביום 23.2.14.

בחוות דעתו קבע המומחה, כי התובעת אובחנה ונותחה עקב תסמונת התעלה הקרפלית בשורש כף היד הימנית, כאשר לפי תיקה הרפואי – תלונותיה החלו בשנת 2008, כשנתיים בלבד לאחר תחילת עבודתה. לדידי המומחה, מתיקה הרפואי של התובעת לא עולה כי קיימים אצלה גורמי סיכון מקומיים או סיסטמים לתסמונת; עם זאת, המומחה לא מצא קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובעת לבין התסמונת ממנה הינה סובלת, זאת משתיאור תנאי עבודת התובעת בהחלטת המינוי לצד העיון בדיסק שצורף להחלטה מעלה, כי לא נגרם לתובעת בעבודתה "עומס/לחץ/רטט/כח ממוקם על הליגמנט הכפי, ע"י פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, במשך שעות רבות ביום ולאורך שנים רבות ורצופות".

המומחה הוסיף וציין, כי משך עבודתה הקצר יחסית של התובעת, כשנתיים בלבד, עד להופעת הסימפטומים לתסמונת – אינו עונה לקריטריונים של תורת המיקרוטראומה הדורשת עבודה רצופה משך שנים רבות ורצופות.

כמו-כן, שלל המומחה בחוות דעתו את האפשרות כי עבודת התובעת גרמה לה למחלת המקצוע הקבועה בפריט 26 לתוספת א' לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, שעניינו "דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק" (להלן – מחלת המקצוע).

לבקשת התובעת הופנו למומחה ביום 2.4.14 שאלות הבהרה שביקשה, עליהן השיב ביום 17.4.14 כדלקמן:

א.בעוד שמחלת המקצוע עוסקת בדלקת בגידים ובתיקיהם, הרי שהתובעת סובלת מתסמונת התעלה הקרפלית שהינה מחלה המתבטאת בלחץ על העצב המדיאני. לפיכך, אין עניינה של התובעת תואם את מחלת המקצוע אליה הופנה. המומחה הבהיר כי עיין שוב בתיקה הרפואי של התובעת ולא מצא בו כל עדות לקיומה של דלקת בגידים ובתיקיהם.

ב.המומחה חזר וקבע כי לא מצא קשר סיבתי בין ה-CTS בשורש כף ידה הימנית של התובעת לבין תנאי עבודתה, לא בדרך של גרימה ולא בדרך של החמרה.

על יסוד דברים אלו סיכמו הצדדים טענותיהם בתיק.

לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובטרם מתן פסק דין, הופנו למומחה שאלות הבהרה נוספות, ביוזמת בית הדין, במסגרתן נדרש המומחה להסביר את קביעתו בדבר היעדר קיומן של תנועות רבות חוזרות ונשנות בעבודת התובעת, בשים לב לתשתית העובדתית לפיה בכל יום עבודה התובעת ליפפה חוטים סביב סה"כ 2,400 סלילים, 10 פעמים לכל סליל, דהיינו ביצעה את פעולת הליפוף 24,000 פעמים ביום, כאשר החלק המסתובב הינו כף יד ימין, היד בה אובחן הליקוי; כן נדרש המומחה להתייחס לפרק הזמן המינימלי בו ניתן היה לאבחן CTS כתוצאה מפגיעה בעבודת התובעת; וכן לאפשרות כי מחלתה של התובעת הינה מחלת המקצוע המפורטת בחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), כדלקמן: "שם המחלה: שיתוק של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך. העבודה ותהליכי הייצור: עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב" ולאפשרות כי מצבה של התובעת הוחמר בעקבות העבודה.

בחוות דעתו המשלימה שב המומחה והסביר כי תלונות התובעת החלו כשנתיים בלבד לאחר תחילת עבודתה, משך זמן קצר מכדי להיחשב כמיקרוטראומה, בה מדובר על למעלה מ-10 שנים לפחות. עוד ציין המומחה, כי אין בתנאי עבודת התובעת חזרה מונוטונית של תנועות "פעמים אין ספור", כאשר כל אחת מהתנועות גרמה לפגיעה מזערית בליגמנט הכפי; לפיכך, שב המומחה ושלל כל קשר סיבתי בין תנאי העבודה ל-CTS, בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה וציין כי התסמונת התפתחה על רקע תחלואתי, השכיח בגילה של התובעת.

על יסוד דברים אלה, הגישו הצדדים השלמות לטיעוניהם:

התובעת טענה כי תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הנוספות רק מחזקות את בקשתה להכיר בתסמונת ממנה היא סובלת, כמחלת מקצוע לפי פריט 26 אליו הופנה המומחה, להבדיל מפריט 13 או מעילת המיקרוטראומה.