ב"ל 53880-01-14

1.במסגרת מכתב דחיה מיום 10/2/13, דחה הנתבע את תביעת התובע לקבלת דמי אבטלה מן הטעם שהאחרון לא עבד כשכיר שמעבידו היה חייב לשלם עבורו דמי ביטוח, בשנה וחצי שקדמו לתחילת התייצבותו בלשכת שירות התעסוקה.

הנתבע, הוסיף וציין, במסגרת מכתב הדחיה כי:"על פי בדיקתינו לא התקיימו יחסי "עובד-מעביד" בינך לבין מעסיקך ולכן לא ניתן להכיר בתקופת עבודתך כתקופה שבה היית מבוטח בביטוח אבטלה".

כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2.בתאריך 16/9/14 התקיימה לפנינו ישיבת הוכחות, במסגרתה העידו - התובע ושני עדיו - מר איתי בנירי ומר אליאב אזולאי.

הנתבע, אשר הזמין, כעד מטעמו, את אב התובע - מר יהודה לוי (להלן:"אב התובע" או "האב") הודיע, לאחר חקירת התובע ועדיו כי הוא מוותר על העדתו של האבא וכן הסכים לתנאי שהציב חברו והודיע על הסכמתו להוצאות ההודעה שנגבתה מהאב, על ידי חוקר הנתבע.

לאחר שניתנה החלטה ברוח זו, קצבנו לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 15/10/14 וסיכומי הנתבע ביום 26/11/14) הבשיל התיק למתן פסק דין.

3.        להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות שהונח לפנינו:

א.התובע, יליד 1977, הגיש, ביום 20/11/12, תביעה לדמי אבטלה.

ב.התובע טען כי עבד, כשכיר, בעסק של אביו (פיצריה) - להלן:"העסק" מתאריך 1/11/09 ועד לחודש 5/12.

ג.התובע הגיש תלושי שכר ביחס לתקופה שמחודש 11/10 ועד לחודש 5/12.

ד.בתאריך 6/1/13, גבה, חוקר מטעם הנתבע, הודעה מהתובע.

ה.עדי התובע, עבדו בעסק.

ו.אביו של התובע הינו חקלאי במקצועו.

ז.במסגרת מכתב מיום 10/2/13, דחה הנתבע את תביעת התובע לקבלת דמי אבטלה.

4.המסגרת הנורמטיבית