פסק - דין 5343-09-13

1.התובעת הגישה תביעה כנגד החלטת הנתבע בדבר מועד תחילת הזכאות לקצבת נכות כללית.

2.בדיון שהתקיים ביום 5.11.14 טענה התובעת כי התביעה מכוונת כנגד החלטת הנתבע מיום 18.7.13, לפיה אושרה תביעת התובעת מיום 31.3.13 לגמלת נכות כללית.

על פי החלטה זו אושרה לתובעת נכות רפואית זמנית בשיעור 100% החל מיום 25.2.13 ותשלום הקצבה הינו מיום 26.5.13, לאחר שחלפו 90 יום מתחילת דרגת אי הכושר.

3.לטענת התובעת היא סובלת ממחלות שונות, כמפורט בכתב התביעה, תקופה ארוכה, לפני 25.2.13.

לטענתה היא זכאית לקצבת נכות כללית רטרואקטיבית, 12 חודשים מיום הגשת התביעה לנכות כללית.

4.הנתבע טען כי למעשה מדובר בערעור על החלטת ועדה מדרג ראשון מיום 25.2.13, אשר קבעה את מועד תחילת הנכות ואת מועד תשלום קצבת הנכות 90 יום לאחר מכן.

לבית הדין אין סמכות לדון בערעור על החלטת הועדה הרפואית, מה גם שהתובעת הגישה ערר על החלטת הועדה ,וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 16.2.14 קבעה אף היא נכות רפואית משוקללת בשיעור 60% החל מיום 1.11.13 (אין חולק כי לפני מועד זה היתה לתובעת נכות זמנית).

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

הקביעה בדבר שיעור דרגת הנכות הרפואית, כמו גם ההחלטה בדבר מועד תחילתה, הינה קביעה רפואית.

לפיכך הדרך לתקוף אותה היא על ידי הגשת ערר לועדה הרפאית לעררים ולבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בטענות כנגד קביעה רפואית של החלטת הועדה מדרג ראשון.

הועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 25.2.14, לאחר מועד הגשת תביעה זו, וממילא אין בתביעה שלפני כל טענה כנגד החלטת ועדה זו.

למעלה מן הצריך אוסיף, כי תלונות התובעת ובא כוחה בפני הועדה לעררים מתייחסות לשיעור הנכות ולא למועד תחילתה.