ג.ו. נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעת התובע להכיר בליקויו בצוואר ובידיים (להלן - הליקויים), כ"תאונת עבודה", על פי תורת המיקרוטראומה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי ו/או החוק). זאת נוכח החלטת המוסד לביטוח לאומי, (להלן: "הנתבע") מיום 25.6.15 בה נדחתה תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה, זאת משלא הוכח לדעת הנתבע כי נגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה כנדרש בהתאם להוראת סעיף 79 א' לחוק הביטוח הלאומי וכן כי לא הוכחו קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך התובע.

ביום 30.10.16 התקיים דיון מקדמי בתיק בפני חברתי כב' סגנית הנשיאה השופטת הדס יהלום, ונקבע כי השאלות שבמחלוקת הן: א. האם הניח התובע תשתית עובדתית למיקרוטראומה לפגיעה בצוואר ובידיים? ב. האם קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו? ג. האם השפעת העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. התיק נקבע לישיבת הוכחות וניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי התובע.

ביום 25.1.17 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נשמעה עדות התובע.

הצדדים סיכמו את טיעוניהם בכתב.

העובדות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מחומר הראיות:

התובע יליד שנת 1954, עבד כ-18 שנים כנשק ומרכיב אקדחים בחברת 'בול מטווחים' העוסקת בייצור אקדחים ורובים מסוגים שונים (להלן – החברה).

התובע עבד 5 ימים בשבוע, בין השעות 08:00-17:30, ולעיתים גם בימי שישי.

עבודתו של התובע כללה הרכבת אקדחים מסוגים שונים, אשר כוללת הכנות השחזה ופוליש של החלקים. ולאחר מכן ביצוע פעולות דריכה על מנת לבדוק שהאקדח פועל . ומדי פעם ביצוע של פעולות ירי במטווח.

טענות הצדדים בתמצית