א' נ' המוסד לביטוח לאומי

מר א.ע. (להלן: "התובע"), עו"ד עצמאי במקצועו, טוען לקיומו של אירוע תאונתי בעבודה ביום 18.4.14. אין חולק כי מעונו של התובע הוא גם מקום עבודתו, לתובע חדר עבודה בביתו (סע' 3 לתצהיר התובע). לטענת התובע, ביום 18.4.14 בשעה 14:00 לערך, הגיע למשרדו בבית, לקוח מזדמן בשם משה כהן (להלן: "הלקוח" או "מר כהן").

בסיום הפגישה שנערכה כחצי שעה, ליווה התובע את הלקוח למעלית שבחדר המדרגות, וכששב לכיוון דירתו נפל ומעד במדרגות ונחבל בברך ימין (להלן: "האירוע") (סע' 4-6 לתצהיר התובע). התובע מבקש להכיר בפגיעה כ"תאונת עבודה".

הנתבע סירב להכיר באירוע כתאונה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח  הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק"). האירוע הוכר ע"י הנתבע כתאונה סתם, ולתובע שולמו דמי תאונה בעבור 30 ימים החל מיום 19.4.14 עד 18.5.14 (החלטה מיום 16.9.14).

השאלה הדרושה הכרעה הינה אם כן, האם יש לראות באירוע שבו נפגע התובע בברכו הימנית ביום 18.4.14 כ"תאונת עבודה"?

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר את המונח "תאונת עבודה" בזו הלשון:

"תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמיו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלוח ידו ועקב עיסוקו במשלוח יד."

סעיף 80(1) לחוק מרחיב הגדרה זו, ביחס לדרך ממעונו של המבוטח לעבודה ולהיפך: