א.ב. נ' המוסד לביטוח לאומי

הרקע והליך 

1.בתביעה שבפנינו עותר התובע כנגד החלטת הנתבע מ-14.5.14 הדוחה תביעתו להכיר בכאבים בכתפיים ובצוואר כפ"ע, משלא הוכחה פגיעה ובהעדר קש"ס.

התובע, יליד 1984, עובד כמסגר בחברת מ.ב. מסגריית ברק-אשדוד בע"מ ("החברה") ומרים ומוריד משאות כבדים (מתכות) מהרצפה לשולחן העבודה בין פעמים בודדות לעשרות פעמים ביום ובמשקלים של 10-50 ק"ג (לצורך ריתוך, ריקוע ופעולות נוספות).

התובע מבצע ריקוע באמצעות פטיש בשתי הידיים ובכך פעולות דומות חוזרות ונשנות של הכתפיים עם לחץ על "היד העובדת"; עובד עם מקדחות וקונגו הגורם לתזוזה חוזרת ונשנית של הכתפיים ולזעזוע הצוואר, נדרש לרתך עם ידיו – פעולות חוזרות ונשנות של הידיים (הרמה והורדה) וכן של הצוואר (כשהוא כל פעם מביט מעל ומתחת לאובייקט שהוא מרתך; עובד עם קסדה על הראש ובכך לחץ על הצוואר).

התובע עובד בחברה 10-12 שעות ביום, 5 י"ע וביום ו' 6-10 שעות.

כך עבד מספר שנים עד שהחל לסבול מכאבים והגבלה בצוואר ובכתפיים.

2.הנתבע בהגנתו עתר לדחיית התביעה מחמת התיישנות, טען כי לא ארעה לתובע פגיעה בעבודה, פגיעות זעירות חוזרות ונשנות ואין קש"ס בין העבודה למצב הכתפיים והצוואר של התובע, מה גם שעסקינן בשיהוי, משהליקוי הנטען הופיע לכל המאוחר ב-2010 והתביעה לנתבע הוגשה רק ב-10/2013.

הנתבע עתר לדחיית התביעה.

3.ביום 1.2.10 התקיים דיון מוקדם בפני כב' השופטת הבכירה מ. לויט.

הנתבע חזר בו מטענת התיישנות.

התובע הגיש תצהיר ע"ר שלו ושל מר אליעזר ברק (אב התובע, הבעלים של החברה, עם אם התובע; "האב").

כן הגיש העתק הזמנות עבודה נוספות (ב-27.10.16).

ביום 30.10.16 נשמעו בפנינו התובע והאב.