ב"ל 50957-05-13 מכלוף נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

1.עניינו של פסק דין זה בשתי עילות שונות: האחת- תוספת תלויים, השנייה – גימלת שירותים מיוחדים.

בתחילת ההליך עלה לכאורה כי יש צורך בניהול מסכת ראיות בתיק, אולם כשהתבררו המחלוקות עלה כי אין מקום לקיים מסכת ראיות, והכל כפי שיפורט להלן.

למען הסדר הטוב, נתייחס להלן לכל עילה בנפרד.

תוספת תלויים

2.עילה זו לא נכללה בכתב התביעה. בדיון מוקדם מיום 23.10.13 נעתר כבוד השופט טוינה לבקשת התובע, והוסיף עילה זו לתיק דנן.

3.מתעודת עובד ציבור שהוגשה, עולה כי התובע התבקש למלא טופס הצהרה על עבודה והכנסות, אך לא המציא אותו כנדרש, ולפיכך בוצעה הפסקת טיפול לעניין תוספת תלויים.

גירסת התובע בנושא זה היתה כי הוא המציא לנתבע את כל שנדרש. כך טען התובע בדיון שהתקיים בפני כבוד השופט טוינה, וכך המשיך לטעון בהמשך ההליך.

4.בדיון מיום 29.5.14 הוסכם, כי התובע יפנה אל סניף המוסד, ושם ימלא את הטופס המבוקש וימסור את המידע המבוקש. בדיון זה התובע ביקש כי תאריך הטופס ייחשב כאילו הוא מולא ביום הגשת התביעה לנתבע, והנתבע הסכים לכך. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.

והנה, לאחר הדיון הוגשו הודעות שונות מטעם התובע, מהן לא היתה נהירה עמדתו.

במקביל, הגיש הנתבע תגובה בה פירט כי הפגישה אכן התקיימה, אולם התובע שוב סירב לשתף פעולה, לא חתם על הטופס הנדרש ולא המציא את המידע המבוקש.

לאור זאת, ביום 30.7.14 ניתנה החלטה בה נקבע כי ככל שהתובע טוען כי המציא את המסמכים והמידע המבוקשים, יצרף לתגובתו עותק ממכתב ההמצאה על נספחיו.

התובע לא עשה כן, ולא המציא לבית הדין את המבוקש. תחת זאת, הגיש התובע תגובות שונות ומרובות, ובהן שלל טענות כנגד הנתבע, ולעיתים גם כנגד בית הדין.