ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1. בפנינו תביעת התובעת, כנגד החלטת פקיד תביעות אשר דחה את תביעתה להכרה בתאונה מיום 5.4.2015 כתאונת עבודה.

2.הרקע לתביעה:

א.התובעת ילידת 1968 מועסקת כפקידת מרפאה בשירותי בריאות כללית.

ב.ביום 5.4.15 מהלך חול המועד פסח בתום יום עבודה מקוצר סביב השעה 12.35 נסעה התובעת לכיוון ביתה של הממונה עליה, על מנת למסור לה טופס הפנייה לטיפול ב"טרם". הטופס נמסר לה על ידי רופא המרפאה, שם הן עובדות.

ג.בסמוך לבית הממונה מעדה התובעת ושברה את כתפה הימנית.

ד.תביעת התובעת לדמי פגיעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 5.7.15, כיוון שהתובעת לא עמדה בדרישות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי לצורך הכרה בנפילה כיוון שזו לא אירעה במהלך העבודה ועקב העבודה.

3.עיקר טענות התובעת:

א.אירוע הנפילה מיום 5.4.2015 שאירע לתובעת נכנס בגדרו של סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי בהתאם לחזקת הסיבתיות כאמור בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי ולפיו תאונה שאירעה תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה.

ב.נסיעתה של התובעת אל הממונה אליה בסיום יום העבודה, קשורה בטבורה לעבודתה במרפאה ומשכך מדובר בתאונה שאירעה עקב העבודה ויש לראותה כאילו התרחשה תוך כדי עבודה.

ג.במסגרת עבודתה נהגה התובעת מעת לעת לסור לביתם של מטופלים אשר לא יכלו להגיע למרפאה עקב מצבם הבריאותי על מנת ליתן בידם דברים דחופים. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחברה לעבודה, הממונה על התובעת. מחויבות התובעת לממונה עליה נובעת מעצם יחסי המרות והסמכות בין התובעת לממונה עליה. בנוסף חששה התובעת כי אם לא תסור לביתה של הממונה וחלילה יקרה משהו לממונה, לא תוכל להסתכל בעיניהם של חבריה לעבודה.

ד.רופא הקופה הורה לתובעת למסור לידיה של הממונה את ההפניה ל"טרם". על התובעת היה לעשות זאת בתוך יום העבודה אך התובעת, שהייתה באותו היום הפקידה היחידה במרפאה, ומתוך אחריות לעבודתה, חיכתה עד סיום שעות קבלת קהל ורק אז פנתה לביתה של הממונה עליה.

ה.במקרה דנן לא הייתה לתובעת ברירה: התובעת חששה כי הממונה עליה נמצאת בסכנה ממשית ולא היה מדובר במעשה חברי אלא אחריות מקצועית כלפי הממונה עליה.

ו.לחלופין טוענת התובעת כי יש להכיר באירוע התאונה כתאונה שהתרחשה במסגרת פעילות נלווית לעבודה אשר בוצעה על ידי התובעת במסגרת הזיקה הישירה בינה לבין הממונה עליה ורצונה לסייע לה במסגרת יחסי המרות וקשרי העבודה ביניהם.

ז.בנוסף ולחלופין טוענת התובעת כי התאונה אירעה מהעבודה לביתה וכי לא חלה הפסקה או סטייה מהדרך. ככל שהיתה הפסקה או סטייה מהדרך הרי שהדבר נועד לצורך מילוי חובותיה כלפי המעסיקה. הדרך בה נסעה היא אחת הדרכים בה נוהגת התובעת לנסוע לביתה.

ח.לחלופין טוענת התובעת כי התאונה אירעה לה תוך כדי עבודתה או בסביבתה הקרובה בעשותה להצלת גוף או למניעת סכנה לגוף כמתחייב בעבודתה במערכת הבריאות.

4.עיקר טיעוני הנתבע:

א.אין מדובר בתאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתה של התובעת. התובעת לא הוכיחה כי נסיעתה לבית הממונה עליה הייתה מתוקף תפקידה; תוך כדי ועקב עבודתה ובהתאם לדרישת המעביד. מחווה זו אינה חלק מעבודתה של התובעת ולא בוצעה מתוקף תפקידה.