המוסד לביטוח לאומי נ' ק'

לפניי ערעור המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5/11/15 (להלן: "הוועדה"), אשר התאימה למשיב נכויות זמניות וכן נכות יציבה בשיעור 20% ובנוסף הפעילה תקנה 15 ברבע כך שבסך הכל נקבע כי למשיב נכות יציבה בשיעור 25% בגין ליקוי בברך שמאל החל מיום 1/11/12 (להלן: "החלטת הוועדה").

א.מבוא

המשיב, יליד 1952, נפגע בברך שמאל ביום 28/11/10 בתאונה אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

הליקוי בברך הוכר כתאונת עבודה בסיומו של הליך קודם שהתנהל בבית הדין בב"ל 6550-02-12 (להלן: "ההליך הקודם"). הצדדים חלוקים בשאלה האם ההכרה בוצעה על דרך של החמרה אם לאו.

וועדה רפואית מדרג ראשון מיום 17/11/14 קבעה למשיב נכויות זמניות שונות ובנוסף קבעה למשיב נכות יציבה בשיעור 10% בהתאם לפריט ליקוי 35(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות"), בניכוי מצב קודם בשיעור 5% בהתאם לפריט ליקוי 35(1)(א)-(ב), כך שבסך הכל הותאמה למשיב נכות יציבה בשיעור 5% החל מיום 1/11/12 (להלן: "החלטת הדרג הראשון").

המשיב הגיש ערר על החלטת הדרג הראשון ובעקבותיו התכנסה הוועדה מושא ענייננו, אשר החלטתה כמפורט לעיל. על החלטתה זו של הוועדה נסוב ערעור המוסד שלפניי.

ב.טענות הצדדים

טענות המוסד הינן בתמצית, כדלקמן:

• הוועדה לא התייחסה כלל לסוגיית ניכוי מצב קודם ולא שקלה האם יש מקום לנכות נכות בגין מצב קודם. חובת ההתייחסות לסוגיית מצב קודם נובעת משלושה מקורות שונים.

• ראשית, הפגימה בברך שמאל כתאונה, הוכרה על דרך של החמרה ומטעם זה כשלעצמו אין מקום להתעלם מסוגיית המצב הקודם.