ב"ל 49962-01-14.29 דצמבר 2014

1.הנתבע החליט ביום 23.12.12 לדחות את תביעתה של התובעת לקבלת קצבת נכות כללית, מאחר ואינה מבוטחת בביטוח נכות בשל הגיעה לגיל פרישה וזאת בהסתמך על סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

2.המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת זכאותה של התובעת לקצבת נכות כללית, במהלך התקופה שבין גיל המוגדר לגביה כגיל פרישה לבין הגיל המזכה אותה בקצבת זקנה.

לטענתה של התובעת יש להעמיד את "גיל הפרישה" לצורך הזכאות לקצבת נכות כללית על 68 שנים ו - 8 חודשים ולאפשר לה להיבדק על ידי ועדה רפואית.

הנתבע, חזר במסגרת כתב ההגנה על האמור במכתב הדחיה וביקש לדחות את התביעה.

3.ביום 22.5.14 התקיים דיון מוקדם, אך הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות.

יחד עם זאת, הצדדים ביקשו כי בית יכריע בסוגיה שבמחלוקת, לאחר הגשת סיכומים וזאת משמדובר במחלוקת משפטית גרידא.

בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים.

4.ביום 21.7.14 הוגשו סיכומי התובעת וביום 23.11.14 הוגשו סיכומי הנתבע.

עובדות

5.התובעת עקרת בית נשואה, ילידת 1.4.1948.