פלוני נ' ביטוח לאומי

1. התובע, מר ------, הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע לבבי עמו התמודד, ושלטענתו אירע עקב אירוע חריג שהתרחש בעבודתו בחודש יוני, 2017. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה, וכנגד החלטתו הוגשה התביעה שלפני.

2. המחלוקת שעמדה לברור בראשית ההליך הייתה אם אירע לתובע אירוע חריג בעבודה, כטענתו. לצורך ברור סוגיה זו קוימה ישיבה להוכחות, שבמסגרתה נשמעו עדויותיהם של התובע ושל העד מטעמו, מר ------. בסופה, ולאחר שנפרשה המסכת הראייתית, באו הצדדים לכדי הסכמה כי אכן אירע לתובע אירוע חריג בעבודה. על כן גובשה בהסכמה רשימת העובדות הצריכה לעניין ונקבע כי ימונה מומחה, יועץ רפואי מטעם בית הדין, שיתבקש לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודת התובע לבין הליקוי הלבבי עמו התמודד.

3. בהתאם מונה, פרופסור אליעזר קפלינסקי, מומחה מתחום הקרדיולוגיה על מנת שיחווה דעתו בדבר פגיעתו של התובע. אוסיף מיד כי לנוכח שינוי שחל בעמדת המומחה הופנו אליו שלושה סבבים של שאלות הבהרה.

אפתח אפוא בתשתית העובדתית המוסכמת, לאחר מכן אסקור את חוות דעת המומחה ולבסוף אדון בטענות הצדדים, כפי שמצאו ביטוין בסיכומי טענותיהם בכתב.

העובדות המוסכמות

4. התשתית העובדתית המוסכמת אשר הונחה לפני המומחה היא כדלקמן:

[א] התובע הוא יליד שנת 1971, טכנאי מזגנים בעיסוקו. התובע הועסק בחברת XXX מחודש 10/14.

[ב] ביום 1.6.2017 עסק התובע בסיום התקנת מזגנים בדירות בפרויקט שהיה אמור להימסר לדיירים סמוך לאחר מכן. בשעות הצהרים (בין 13:00-12:00) הגיע המעסיק והממונה הישיר על התובע למקום העבודה. לאחר שבחן את התקדמות עבודתו של התובע באותו בוקר לא היה שבע רצון וגער בתובע באופן חריג ומעליב. בין התובע למעסיק התפתח דין ודברים שבסופו עזב התובע את המקום ויצא להירגע במקום סמוך (להלן: הארוע החריג).

[ג] לאחר שהמעסיק התנצל לפני התובע והבהיר שלא התכוון לפגוע בו המשיך התובע בעבודתו וסיים את יום העבודה כמתוכנן. התובע שב לביתו והרגיש צורך לנוח.

[ד] בשעות הערב המאוחרות נתקע בנו של התובע עם הרכב כתוצאה מתקר בגלגל. התובע נדרש למענה לעניין וגייס קרובת משפחה לעזרת הבן. הארוע היה מלחיץ עבור התובע.

[ה] לאחר חצות ולאחר שקיים יחסי מין עם אשתו הרגיש התובע בכאבים בחזה, תחושת מחנק וסחרחורת. הוזמן אמבולנס אשר פינה את התובע לבית החולים.

5. כאמור בראשית הדברים, בעקבות האירוע האמור הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) תביעה להכיר באירוע החריג ובמצבו הרפואי כפגיעה בעבודה. פקיד התביעות דחה את התביעה, בהחלטה מיום 6.12.2017, מהטעם שלא שוכנע שאכן אירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו אשר הביא להתפתחות האוטם. מכאן התביעה שלפניי.

חוות דעת המומחה מטעם בית הדין

6. בחוות דעתו הראשית (אשר התקבלה בבית הדין ביום 31.10.2019) קבע המומחה כי התובע לקה בהתקף לב בגיל 46. המומחה סקר את האופן בו מתפתח התקף לב ואת דרך בחינת שאלת הקשר הסיבתי בינו לבין אירוע חריג. על פי המומחה שני תנאים חייבים להתקיים על מנת שיוכר קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע הלבבי. הראשון, קיומו של אירוע בעל דחק פיסי או נפשי חריג. אירוע כזה נקבע בהחלטת המינוי. השני, צמידות זמנים בין האירוע החריג לבין התפתחות הסימפטומים של התקף הלב.

במקרה שלפנינו נמצא פער זמנים בן 12 שעות שיכול להיחשב קרוב מספיק כדי למלא את התנאי של צמידות זמנים, ומה גם שלאחריו צוין סימפטום של צורך לנוח. דא עקא שלפי המומחה קיום יחסים אינטימיים כמוה כמאמץ פיסי משמעותי, שיכול להיות קשור להתפתחות התקף הלב.

בסיכום קבע המומחה כי שלושה גורמים הובילו להתקף הלב – האירוע החריג בעבודה, הלחץ עקב פרשת התקר, וקיום היחסים האינטימיים בלילה. להערכת המומחה האירוע החריג בעבודה תרם פחות מאשר קיום היחסים האינטימיים בחצות, עקב פער זמנים בין האירוע החריג לבין האירוע הלבבי, ומצד שני סמיכות זמנים בין קיום היחסים האינטימיים לבין אירוע הלב. לפי המומחה פרשת התקר תרמה אף היא "תוספת מה" להתקף הלב. לפיכך המומחה קבע כי קיימת סבירות גבוהה שהתקף הלב היה מתרחש גם ללא האירוע החריג בעבודה.

סבב שאלות ראשון