ב"ל 47892-01-14.02 המוסד לביטוח לאומי נ' י' ת'

ביום 3/2/08 לקה המשיב בהתקף לב חריף ונזקק להחייאה. האירוע הוכר כפגיעה בעבודה (להלן: "התאונה"). למשיב נקבעו נכויות זמניות ולאחריהן נקבעה ע"י ועדה מדרג ראשון נכות צמיתה בשיעור 10% בגין מחלת לב ונכות צמיתה בשיעור 10% בגין מצב נפשי. על החלטה זו הוגשו עררים על ידי המערער (להלן גם: "המוסד") והמבוטח, הוא המשיב שלפנינו.

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6/1/14 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למשיב נכות בתחום הלבבי בשיעור 17.5% לפי סעיף 9(1)ג' I-II מותאם וכן נכות נפשית בשיעור 5% בהתאם לסעיף 34(ב) 1- 2 מותאם ובסך הכל נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 22% (להלן: "החלטת הוועדה").

טענות הצדדים

טענות המוסד הינן, בתמצית, כדלקמן:

• הוועדה טעתה בקביעת אחוזי הנכות בתחום הנפשי, שכן המשיב כלל לא פנה לטיפולים נפשיים לאחר התאונה, ולראשונה פנה לקבלת חוות דעת רפואית בתחום הנפשי רק סמוך למועד הוועדה.

• תחילה התכנסה הוועדה והחליטה כי לא נותרה נכות נפשית. רק לאחר שהמשיב הופיע לוועדה הוחלט כי נכותו הנפשית בשיעור 5%, וזאת ללא מתן כל הסבר בקשר עם קביעת נכות זו וללא הפניה לכל תימוכין בהקשר זה.

• טעתה הוועדה גם בקביעת שיעורי הנכות בתחום הלבבי, שכן הקביעה אינה מנומקת כלל ואין במסמכים הרפואיים עדות לליקוי בתחום הלבבי.

   

ואלה הן טענותיו העיקריות של המשיב: