ב"ל 47722-05-14.04 ינואר 2015

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 7.4.14 (להלן – הוועדה) .

להלן עובדות המקרה:

2.המערער נפגע בברכו השמאלית בפגיעה שמיום מיום 23.3.90, שהוכרה כפגיעה בעבודה.

3.בסמוך למועד הפגיעה, וביום 27.6.92 נקבעו למערער 15% נכות בשל אותה פגיעה (10% לפי פריט ליקוי 35(1)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה) ותוך הפעלת תקנה 15.

4.בחודש 6/12 הגיש המערער בקשה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות הנכות, וביום 20.3.13 קבעה ועדה הרפואית כי יש לקבוע למערער 30% נכות לפי פריט ליקוי 35(1)(ד) לתקנות הנכות החל מיום 18.6.12. על החלטה זו הוגש ערר מטעם המוסד, ובעקבות הערר התכנסה וועדה רפואית לעררים ביום 24.6.13 שקבעה כי אין החמרה במצבו של המערער. הוועדה הרפואית לעררים קבעה במועד זה כי הפגיעה שהוכרה היתה בעצם הפיקה, בעקבותיה התפתחו שינויים ניווניים של הפיקה, ובמקביל אליה התפתחה מחלה ניוונית במדורים אחרים של הברך וזאת כתוצאה של תהליך תחלואי רגיל וצפוי בהתאם לגילו של המערער. עוד קבעה הועדה כי תהליך ניווני תחלואי זה במדורי הברך ניכר גם בברך השניה, ולפיכך אין לראות בהחמרה במצב הברכיים כתולדה של החבלה בפיקה משנת 1990.

5.על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הגיש המערער ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה שהתברר בבל 23137-07-13. ביום 20.1.14 ניתן פסק-דין בהליך זה שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתתייחס למסמך ד"ר אלפרסון מיום 24.5.12 ולדו"ח סיכום ביקור בבית חולים בני ציון מיום 16.10.12 (להלן – פסק-הדין).

6.ביום 7.4.14 התכנסה הוועדה וחזרה על קביעתה, כי ההחמרה הקיימת אינה קשורה לתאונה הראשונית בברך שמאל אלא למצב תחלואי רגיל. מכאן הערעור שלפני.

טענות הצדדים

7.המערער טוען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין, ציטטה באופן מטעה במכתבו של ד"ר אלפרסון, והגיעה לכלל מסקנה מוטעית כי ההחמרה אינה קשורה לפגיעה בפיקה. המערער טוען עוד כי קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים השונים שהוצגו בפני הוועדה.

8.מנגד, טוען המשיב כי הוועדה התייחסה למסמכים אליהם הופנתה בהוראות פסק-הדין וקבעה על יסוד מסמכים אלה כי המערער סובל ממחלה ניוונית שאין לראות בה החמרה של הפגיעה שהוכרה.