ב"ל 4566-05-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 2.3.14 (להלן - הוועדה).

2.המערערת נפגעה בתאונת דרכים, שהוכרה כפגיעה בעבודה, ביום 6.6.10. במהלך התאונה נפגעה המערערת בראש, בצוואר ובגב. בהחלטת ועדה רפואית מיום 13.2.11 נקבע לכי למערערת לא נותרה כל נכות צמיתה בעקבות הפגיעה.

ביום 16.8.12 הגישה המערערת תביעה להחמרת מצב. ועדה רפואית קבעה ביום 31.12.12 כי אין החמרה במצבה של המערערת. על החלטה זו הוגש ערר מכוחו התכנסה הוועדה נשוא הערעור, אשר קבעה אף היא כי אין החמרה במצבה של המערערת. מכאן הערעור שלפני.

3.טענות המערערת:

א.בתחומים האורטופדי והנוירולוגי – הוועדה לא התייחסה כנדרש למכתב הרפואי של ד"ר סלטי, וכן לא הסבירה מדוע על אף ממצאי בדיקת EMG אין לקבוע נכות נוירולוגית.

ב.בתחום השמיעה – הוועדה לא נימקה קביעתה לפיה אין קשר סיבתי בין הפגיעה והשמיעה והטנטון באוזן שמאל לבין הפגיעה בעבודה, והתעלמה מהבדיקות והממצאים שהונחו בפניה. בנוסף, הוועדה נתפסה לכלל טעות עובדתית בשאלה בדבר מועד העלאת תלונה לראשונה מצדה של המערערת בעניין הטנטון באוזן שמאל.

4.טענות המשיב:

א.אין מקום לחייב את הוועדה להתייחס למכתבו של ד"ר סלטי שאינו בגדר חוות-דעת ואשר לא הועמד בפני הוועדה;

ב. החלטת הוועדה מנומקת ובהיעדר ממצאים התורמים לנכות אין מקום לקבוע כי נותרה נכות;

ג.הוועדה היתה פטורה מלהתייחס לתלונת הטנטון משום שנושא זה לא הוזכר בתעודת ההחמרה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורט להלן.