ב"ל 45588-11-12

1.האם התובע זכאי להמשיך ולקבל קצבת העידוד -זו השאלה המונחת לפתחנו. 

2.במסגרת הדיון המוקדם הסכימו הצדדים כי אין מחלוקת עובדתית ועל כן, הצדדים סיכמו את טענותיהם המשפטיות בכתב.

ואלו העובדות הרלבנטיות:

3.התובע יליד שנת 1954.

4.התובע קיבל מהנתבע קצבת נכות במשך תקופה ממושכת החל מחודש מאי 2001 ועד לחודש אוקטובר 2008.

במהלך התקופה הכנסותיו של התובע מעבודה היו נמוכות משיעור של 25% מהשכר הממוצע במשק.

5.ביום 28.7.2008 התובע הגיש תביעה חוזרת לקצבת נכות כללית וביום 28.8.2008 התובע נבדק על ידי הועדה הרפואית ונקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 40% החל מיום 1.4.2004.

לאור קביעה זו נקבעה לתובע דרגת אי כושר זמנית בשיעור של 75% החל מיום 1.11.2007 ועד ליום 31.10.2009.

6.התובע החל לעבוד כנהג הסעות ביום 12.8.2008. בבדיקת צמצום שכר שנערכה לו בחודשים אוגוסט – אוקטובר 2008, לא נמצא צמצום בשכרו וכך היה גם בבדיקת צמצום לתקופה שמחודש אוגוסט 2008 ועד לחודש פברואר 2009. לפיכך, תשלום קצבת הנכות הופסק בחודש נובמבר 2008.

7.ביום 1.8.2009 נכנס לתוקף תיקון מס' 109 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), המכונה "חוק לרון" (להלן –התיקון או חוק לרון).

8.ביום 8.9.2009 התובע הגיש תביעה חוזרת לקצבת נכות. התביעה נדחתה בנימוק שהתובע לא עומד במבחן ההכנסות לנוכח העובדה שהכנסותיו מעבודה עלו על 60% מהשכר הממוצע במשק.