ב"ל 4167-04-14 משה נ' המוסד לביטוח לאומי

1.המערער נפגע ביום 08.02.13 ביד ימין ("שבר סגור בראש הרדיוס יד ימין"), ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין פגיעתו הנ"ל, וועדה רפואית בדרג ראשון מיום 06.10.13 קבעה לו 0%, וזאת בתחולה מיום 01.11.13.

המערער הגיש ערר על ההחלטה הנ"ל, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 11.02.14 (להלן: "הוועדה") דחתה את הערר, תוך שהותירה על כנה את קביעת הדרג הראשון.

על קביעה זו נסב הערעור שלפני.

2.להלן תמצית טענות ב"כ המערער –

א.טעתה הוועדה משלא הבהירה מדוע ההגבלה ממנה סובל המערער אינה מקנה לו שיעורי נכות, ובעניין זה היה עליה לנמק את קביעתה. טעתה הוועדה משלא יישמה את פריט ליקוי 41(8) לרשימת הליקויים בין במלואו ובין באופן חלקי.

ב.הוועדה לא התייחסה לכך שהמערער החליף את משלח ידו בשל הגבלות תפקודיות מהן הוא סובל.

ג.המערער נבדק ביום 05.03.14 על ידי דר' פינקלשטיין שקבע כי המערער סובל מהגבלה ביישור של 10 מעלות.

ד.פרוטוקול הוועדה אינו מפורט, אינו מהימן, ממצאיו סותרים האחד את השני ואינו מוסבר.

ה.יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה שתסביר כיצד לאור ממצא קליני לפיו המערער סובל מהגבלה ואף חסר בשיעור של 10 מעלות, נקבעו לו 0% נכות.

ו.הוועדה מתבקשת להסביר הכיצד נקבעה למערער נכות בשיעור של 0% צמיתה מקום ובעבר ולאור אותו ממצא קליני נקבעה למערער נכות, הגם והייתה זו נכות זמנית.

ז.הוועדה מתבקשת ליתן התייחסותה לכלל המסמכים הנמצאים ברשותה וכן לקבוע למערער נכות התואמת את חומרת הפגיעה.

3.ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור באשר לדעתו לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לגישתו, קביעת הוועדה שנכותו של המערער הינה 0% תואמת את ממצאיה, באשר בהתאם לפריט ליקוי 41(7)(ב)IV חסר עד 30 מעלות ביישור מקנה 0% נכות. בהתאם לבדיקת הוועדה אין חולק שהחסר ביישור הינו 10 מעלות. הוועדה לא מצאה הגבלה כלשהי בתנועות הכיפוף. המערער נתפס לידי טעות כאשר סבר שתנועות כיפוף מלאה באה בסתירה עם חסר של 10 מעלות ביישור.

אשר למסמך של דר' פינקלשטיין, הרי שמדובר במסמך שנערך במועד מאוחר למועד התכנסות הוועדה, כשמכל מקום מדובר במסמך לאקוני שאין בו כדי לסתור את קביעת הוועדה.