ב"ל 41174-03-14 המוסד לביטוח לאומי נ' ורטהיים

1.המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20/2/14.

אלה נימוקי הערעור:

א.הועדה שגתה משקבעה למשיבה דרגת נכות צמיתה בשיעור 19%, ללא שנימקה החלטתה וללא שהתייחסה לכך שהמגבלות של המשיבה אינן תוצאה של הפגיעה בעבודה מיום 27/8/96.

ב.שגתה הועדה בקובעה אחוזי נכות בגין פגיעה בעמוד שידרה מותני, על אף קביעתה להעדר קשר סיבתי.

2.בתגובת המשיבה נטען:

א.הועדה התכנסה מכוח פסק דין שניתן בהסכמה ולפיו הונחתה לתת החלטה בשים לב לכך שקביעה קודמת, לפיה יש קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה בעמוד שדרה מותני, הינה קביעה חלוטה.

ב.נטען שהועדה בדקה את המשיבה ובהתאם להוראות פסק הדין, קבעה ממצאים ואחוזי נכות לגבי עמוד שדרה מותני.

4.עוד נטען כי בפני הועדה עמדה חוות דעת של ד"ר טיטיון שאף היא קבעה קשר סיבתי.

5.בעקבות ישיבה מקדמית בפני כב' הרשמת פלד, הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

6.לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, להלן פסק הדין.

7.הועדה התכנסה מכוח פסק דין מיום 23/1/14, שניתן בהסכמה. בפסק הדין נקבע:

"על יסוד הסכמת הצדדים מוחזר עניינה של המערערת לועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתידון במגבלה בתנועות הגב התחתון ותקבע את נכותה בהתאם.

תשומת לב הועדה, כי קביעת הועדה מיום 30/7/02 בדבר קשר סיבתי בין התאונה מיום 27/8/96 לבין הנכות בעמוד שדרה מותני, הינה החלטה חלוטה".