ב"ל 40944-09-13 נאור נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפנינו תובענה, במסגרתה מבקשת התובעת להכיר באירוע שאירע לה ביום 28/12/11 כתאונת עבודה על פי משמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995. יצויין, כי התובעת נפגעה ברגלה השמאלית באירוע הנטען.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, עליו נחקרה בבית הדין, ואחר כך סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב לפי בקשת ב"כ התובעת.

2.כמו כן, בסוף הדיון מיום 6/3/14 קבע בית הדין את הדברים הבאים:

"א.העובדות במקרה דנן כמעט ואינן שנויות במחלוקת. מעדותה של התובעת עולה כי היא עלתה לרכב ההסעה, לאחר שסיימה לעלות במדרגות החלה לפנות שמאלה לתוך הרכב, ואז עיקמה את הקרסול. התובעת אינה יודעת להצביע על סיבה חיצונית למקרה, אולם היא מציינת כי עשתה תנועה לא נכונה שגרמה לכך שהיא עיקמה וסובבה את רגל שמאל.

ב"כ התובעת ביקש לסכם בכתב, על מנת להציג אסמכתאות, וחברתו התנגדה.

לאור הנסיבות מיוחדות, נאפשר סיכומים בכתב בתיק דנן." 

טענות התובעת

3.לטענת התובעת, תיק זה נסוב בעיקרו סביב שאלת קיומו של גורם חיצוני שגרם לתאונה. נסיבות המקרה דנן מצדיקות הכרה באירוע כתאונת עבודה, התובעת נאלצה לסובב את רגלה השמאלית כדי להיכנס לתוך רכב ההסעות דבר אשר גרם לתנועה לא נכונה, ובתוך כך לפגיעה. מן המפורסמות כי בעלייה לרכב הסעות לא ניתן לעמוד בצורה זקופה, אלא צריך ללכת בהליכה שחוחה יחסית. אין הוכחה לכך שהפגיעה נגרמה כתוצאה מחולשה פנימית או סחרחורת של התובעת. יש לראות את נסיבות עלייתה לרכב ההסעות כחלק מסיכוני הדרך. על פי הפסיקה, גם גורם הנעוץ בהתנהגותו של המבוטח עצמו, לרבות דריכה בלתי נכונה על הכביש, הכשלה עצמית והליכה במישור, הוכרו כאירוע תאונתי עקב גורם חיצוני. קיימים רישומים רפואיים התומכים בגירסת התובעת.

לפיכך, ביקשה התובעת לראות בפגיעתה כתאונת עבודה, או לחילופין למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.

טענות הנתבע

4.לטענת הנתבע, מהודעת התובעת לחוקר הנתבע ניתן להבין כי הסיבה שבגינה התובעת סבורה שבתאונת עבודה עסקינן, הינה מאחר והאירוע אשר אירע לה לטענתה התרחש בדרכה לעבודה.