ר.י. נ' המוסד לבטוח לאומי

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8/8/2016 (להלן- "הוועדה"), אשר קבעה, כי נכותה היציבה של המערערת בגין תאונה מיום 19/2/2015 היא בשיעור של 10% לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – "התקנות") . 

העובדות

1.המערערת, ילידת 1983, מורה במקצועה, נפגעה ביום 19/2/2015 בתאונת דרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה.

2.ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 11/4/2016 כי נכותה היציבה של המערערת בגין התאונה, החל מיום 1/3/15 היא בשיעור10% בגין צלקת.

3.בגין החלטה זו הגישה המערערת ערר ועניינה נדון בפני הוועדה. הוועדה דחתה את הערר. החלטתה של הוועדה היא מושא הליך זה.

4.בדיון הערכה מוקדמת הגיעו הצדדים להסכמה, כי יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה בתחום א.א.ג. אך נותרה מחלוקת בנושא הנוירולוגי, אשר בה יש לדון ולהכריע.

תמצית טענות הצדדים

5.טענות המערערת:

א.הוועדה לא עיינה כנדרש בהערכת נכות מאת ד"ר קוריצקי (להלן – "חוות הדעת").

ב.בחוות הדעת הומלץ להעניק למערערת נכות בגין כאבי ראש לא רק משום שלדבריה היה אבדן הכרה לאחר התאונה, אלא לפי ממצאי בדיקה ועל סמך החומר הרפואי.