טירולר נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני תביעתם המשותפת של דן וכוכבית טירולר (להלן – התובעים) נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) בעניין מעמדם של כל אחד מהם כתושבי ישראל. התובעים עותרים נגד החלטותיו של הנתבע (מהימים 13.8.2023 ו-17.10.2023 בהתאמה) לפיהן התובע והתובעת אינם תושבי ישראל.

2.ואלה העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות והמסמכים שהוגשו לבית הדין:

א.התובעים הם אזרחים ותיקים (בני למעלה מ-70).

ב. התובע נולד בישראל ועזב את ישראל בתחילת שנות השמונים לצורך לימודים בארה"ב. התובע המשיך לעבוד ולחיות בארה"ב עד שנת 2015. באותו מועד לפי עדותו הוא החליט לשוב לישראל (יחד עם אשתו, ראו להלן).

ג.התובעת היא ילידת מקסיקו ועלתה כנערה לארץ. התובעת סיימה בישראל לימודי סיעוד, הוסמכה כאחות ועבדה כעשור כאחות בבית החולים אסף הרופא. לאחר שהיא הכירה את התובע, היא נישאה לו ועברה להתגורר יחד איתו בארה"ב.

ד.לבני הזוג שתי בנות. אחת מהן מתגוררת בישראל והשניה בארה"ב. אימה של התובעת התגוררה רוב חייה במקסיקו ונפטרה ב-2024. לתובעת אחות (לא ישראלית) המתגוררת במקסיקו.

ה.בעקבות החלטתם של בני הזוג לשוב לישראל הם רכשו באפריל 2016 דירה חדשה "על הניר" בראש העין. בניית הדירה הושלמה ב-2019, ואז הם נכנסו לגור בה.

ו. בשנים 2019-2023 התובעים חילקו את זמנם בין שהיה בישראל לבין שהיה בחו"ל (בעיקר בארה"ב; התובעת נסעה מספר פעמים לאימה המבוגרת במקסיקו; כמו כן נסעו התובעים לטיולים בארצות אחרות כדוגמת יוון). לפי טענת הנתבע, במהלך מחצית מימי כל שנה משנת 2019 ואילך (בשנת 2020 אף יותר מכך) שהו התובעים בחו"ל.

ז.התובעים פנו לנתבע בעניין תושבותם בישראל רק בשנת 2022: ביום 6.3.2022 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקצבת זקנה. ביום 22.5.2022 הגישה התובעת לנתבע שאלון לקביעת תושבות לשוהה בחו"ל. ביום 27.11.2022 הגיש התובע לנתבע הצהרה בדבר שהיה בחו"ל.

ח.באוגוסט 2023 שלח הנתבע לתובעים את החלטותיו בעניין תושבותם. לעניין התובעת, קבע הנתבע כי היא אינה תושבת ישראל משנת 1998, ולכן היא אינה זכאית לקצבת זקנה (התובעת מעולם לא קיבלה קצבת זקנה מהנתבע). לעניין התובע, קבע הנתבע כי יש להפסיק לשלם לתובע קצבת זקנה מחודש מרץ 2021, משום שהתובע "אינו מוגדר כתושב ישראל". ביום 8.9.2023 פנו התובעים לנתבע בעניין וטענו כי הם תושבים חוזרים, אך הנתבע דחה את טענותיהם (ביום 17.10.2023 קבע הנתבע כי התובעת אינה תושבת ישראל משנת 1998), ומכאן התביעה.

ט.יובהר כי מוסכם על הצדדים כי יש לדון בתושבותם של שני בני הזוג יחד. לפיכך נדון בעניינם של התובעים יחד, למעט עניינים עובדתיים ספציפיים לגביהם קיים הבדל בין בני הזוג.

3.עדים

כל אחד מבני הזוג (מהתובעים) הגיש תצהיר והעיד לתמיכה בתצהירו.

תמצית טענות הצדדים

4.התובעים עומדים על טענתם בכתב התביעה שעיקרה (מבחינה עובדתית) שהם תושבים חוזרים שהעתיקו את מקום מגוריהם מארה"ב לישראל. לטענתם, מטבע הדברים חזרתם לישראל היתה הדרגתית, זאת בין היתר משום שנותרו להם קרובי משפחה בחו"ל (בת המתגוררת בארה"ב ואם הנתבעת שעד לפטירתה התגוררה במקסיקו). במקביל, התובעים טוענים כי הם ביססו את טענתם בדבר חזרתם בישראל, תוך פירוט השקעתם בדירה בראש העין אותה רכשו, מסמכים בדבר פתיחת חשבון בנק בישראל, רכישת כלי רכב והרשמה למכון כושר. הם מציינים כי לא נכון להתייחס למספר ימי השהיה שלהם בישראל, הן משום שבפסיקה נקבע כי אין זה המדד היחיד, והן משום שבשנת 2020, בשל מגיפת הקורונה, הם לא יכולים היו לשוב לישראל. ממילא, הם מציינים כי מספר ימי השהיה שלהם בישראל גדל החל משנת 2019 (למעט שנת 2020). במישור המשפטי הם מפנים לפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין דוידי , בו נקבע כי בימינו גמלאים פנויים לטיולים ברחבי העולם, ולכן אין בעובדה שגמלאים אזרחי ישראל מטיילים בעולם לעיתים מזדמנות כדי להפקיע את מעמדם כתושב.

5.לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות. הנתבע סבור כי התובעים לא הוכיחו כי הם תושבי ישראל. הנתבע מצביע על כך שבשנים 2019-2023 התובעים שהו כמחצית מהשנה בחו"ל (בכל שנה), ובשנת 2020 אף יותר מכך. לשיטתו, התובעים התגוררו בחו"ל וביקרו את בני משפחתם בישראל ולא להיפך. הוא מצביע על כך שלתובעים בני משפחה במקסיקו ובישראל, ועל כך שהתובע הודה כי בשנה הנוכחית (2025) הוא שהה בחו"ל עקב ניתוח.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

6. חוק הביטוח הלאומי אינו מגדיר את המונח "תושב ישראל". המבחן שנקבע בפסיקה לקביעת התושבות לצורך זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי הוא מבחן "מרכז החיים", הנבדק לפי "מירב הזיקות". מבחן זה ממחיש את התפיסה הטריטוריאלית של החוק.

7. כפי שבית הדין הארצי דן בהרחבה בפרשת שפינט, למבחן זה שני היבטים: ההיבט האובייקטיבי, הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיסית, וההיבט הסובייקטיבי, הבוחן מה הייתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו, להבדיל משהות ארעית או זמנית.

8.בבוא בית הדין לבחון מהו "מרכז החיים" לפי "מירב הזיקות", עליו לבחון את כלל הנסיבות העובדתיות הרלוונטיות ובכללן: מקום המגורים הפיסי, זמן השהייה בישראל, קיומם של נכסים בישראל, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל. הבחינה צריכה להיעשות תוך יישום המבחנים בהתחשב במהותה של הזכות הנדונה ותכליותיה, עת יש ליתן את הדעת לסגנון החיים המשתנה ולאופי המשתנה של "תושבות" בהתאם לגיל המבוטח.

9.בהקשר זה, לאחרונה, בעניין נוה, קבע בית הדין האזורי בחיפה כי רכישת דירה חדשה בישראל בידיה של מי שמציגה את עצמה כתושבת חוזרת היא אינדיקציה משמעותית להעתקת מרכז חייה (לישראל). בית הדין ציין שם במפורש כי קניית דירה הינה "השקעה כלכלית משמעותית ביותר".

מן הכלל אל הפרט

10. לאחר שבחנתי את מכלו הראיות שבפני ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. אפרט את הטעמים להלן.

11. טענתו העיקרית של הנתבע היא שיש ללמוד מאחוז השהיה של התובעים בישראל בשנים הרלוונטיות (2019-2023) על מרכז חייהם, כל עוד התובעים לא הביאו ראיות מפורשות להעתקת מרכז חייהם. אלא שהנתבע הסתפק בטבלה מרכזת של אחוזי השהייה של התובעים בכל שנה, מבלי לצרף את הפלט הרלוונטי ממחשבי משרד הפנים על התאריך המדויק של כניסה לארץ ויציאה ממנה. במצב זה לא רק שהנתבע לא עמד בנטל להוכיח את טענתו, אלא גם לא ניתן לבחון מולה את טענות התובעים לפיהן בהדרגה הם שהו בישראל בכל שנה מספר רב יותר של ימים (למעט שנת 2020 בה הם "נתקעו" מחוץ לישראל בשל מגיפת הקורונה לאחר שהם יצאו ממנה בחודש מרץ 2020), וכי היעדרויותיהם מישראל בשנים 2021-2023 היו ברובן היעדרויות קצרות לצורך נופש וביקור קרובים (אם התובעת במקסיקו ובתם של התובעים בארה"ב). אני סבורה כי יש לזקוף זאת לחובת הנתבע, זאת בהתחשב שהתובעים הציגו בפניי בעדותם גרסה סדורה על העתקת מרכז חייהם לישראל באוגוסט 2019.

12.כאמור, התובעים הציגו ראיות לכך שהם רכשו כבר ב-2016 דירה "על הנייר" מקבלן (פרץ בוני הנגב), הזמינו מטבח, ולאחר מכן שיפצו אותה והתאימו אותה לצרכיהם, תוך הזמנת קרמיקה, גופי תאורה וכו, ובהמשך גם מוצרי חשמל ורהיטים, מה שמעיד על כוונה לשהות בדירה לאורך זמן. החשבוניות בגין הזמנת הרהיטים תומכות בטענתם כי הם נכנסו לדירה באוגוסט 2019. כך גם המסמך אודות פתיחת חשבון בבנק הפועלים בראש העין, העיר בה רכשו התובעים דירה, באוגוסט 2019. כמו כן הציגו התובעים רישיון רכב ממנו ניתן ללמוד כי בדצמבר הם רכשו רכב בישראל.

13.רכישת הדירה בראש העין והשקעה בשיפוצה / התאמתה היא אכן אינדיקציה משמעותית לכוונת התובעים להעתיק את מרכז חייהם לישראל. זאת בנוסף לאינדיקציות נוספות כגון ניהול חשבון בנק בישראל, רכישת רכב ועוד. אינדיקציה זו נותרת בעיינה גם ככל שלתובעים נותרו נכסים בחו"ל.

14.אני סבורה כי די בראיות שהציגו התובעים (אשר לא נסתרו ע"י הנתבע) כדי לבסס את היותם "תושבים חוזרים". התובעים הם ישראלים אזרחי ישראל דוברי עברית. הם למדו ועבדו בישראל בצעירותם. התובעת עלתה לישראל מטעמי ציונות. התובעים עקרו בזמנו לארה"ב משום ששם היו הזדמנויות מקצועיות ואקדמיות טובות יותר עבור התובע שהיה מהנדס במקצועו, אך הם שמרו על זיקות לישראל, ולראיה – אחת מבנותיהן (שנולדה בארה"ב) בחרה לנהל את חייה בישראל. לפני כעשור בחרו התובעים ללכת בעקבות ביתם ולשוב לישראל.

15.מנגד, מעבר לטענה בדבר מספר ימי השהיה בישראל (שאף היא למעשה לא הוכחה כאמור ע"י הנתבע), התקשיתי להבין על מה הנתבע ביסס את טיעוניו. הנתבע בסיכומיו טען למחדלים דיוניים שונים של התובעים ולאי דיוקים מסוימים שנפלו בהצהרותיהם, אך לא התייחס לליבת טענתם בדבר היותם תושבים חוזרים. כמו כן: בהתחשב בכך שהתובעת נולדה במקסיקו (למשפחה יהודית) ולכך שאימה חיה במקסיקו עד לפטירתה ב-2024, מוקשה בעיני מדוע הנתבע חזר שוב ושוב בטיעוניו לזיקותיה של התובעת למקסיקו. זיקות אלו הן טבעיות. התובעת ודאי לא צריכה "להתנצל" על כך שאחותה (שאינה ישראלית) חיה במקסיקו. באופן דומה, טבעי הדבר שלתובעים בת המתגוררת בארה"ב ושהם מבקרים אותה לעיתים קרובות. ילדים החיים בחו"ל יש לישראלים רבים. העובדה שהבת השנייה בחרה שלא לחיות בישראל לא מפחיתה מזיקתם של התובעים לישראל. כאמור, התובעים הם אזרחים ותיקים בעלי אמצעים. אך טבעי הוא שהם יבקרו את קרוביהם בחו"ל לעיתים קרובות וגם ייסעו לחופשות במדינות אחרות (כמו יוון במקרה של התובעים). כפי שציינו התובעים, בית הדין הארצי בעניין דוידי עמד על כך שדרכם של גמלאים לעשות כן.

16.כאמור לעיל, בעניין דוידי קבע במפורש בית הדין הארצי, כי העובדה שגמלאים שוהים ימים רבים מתוך ימות השנה בחו"ל – אין פירושה כי מרכז חייהם אינו בישראל:

מרכז חייה של המערערת היה מאז ומתמיד בישראל, ושב והיה בישראל לאחר שובה ארצה עם עליית בעלה השני לישראל ... נסיעותיה לחוץ לארץ לא מנתקות את זיקתה ואת מרכז חייה. לא זה המקרה בו יש לראות מבוטח ש"סידר" את המוסד לביטוח לאומי. יש לזכור. אף בתקופת שהותה בארצות הברית לא ניתק קישרה עם ישראל.

וראו גם יישום הדברים גם בעניין נוה.

17. בענייננו, התובעים לא מכחישים כי הם שהו לא מעט בחו"ל גם לאחר שהם רכשו את הדירה בראש העין בקיץ 2019 והעתיקו את מרכז חייהם לישראל, הם נסעו לחו"ל לא מעט, אך יש להם הסבר משכנע לנסיעות אלו, לרבות מגורי אימה של התובעת במקסיקו (עד לפטירתה ב-2024).לטעמי התובעים הוכיחו כי הם שבו לישראל מתוך בחירה, לאחר שהם חיו בה בצעירותם. (התובע נולד בישראל, למד ועבד בה וחי בה במהלך המחצית הראשונה של חייו; התובעת עלתה לישראל כנערה וחיה בה כעשור). משטיעונו של הנתבע מתבסס אך ורק על נסיעות התובעים לחו"ל, ומנגד – כאשר זיקתם האובייקטיבית והסובייקטיבית ברורה, אין משמעות לנסיעות אלו ובלבד שהוכח שמרכז חייהם של התובעים החל מאוגוסט 2019 בישראל.

סוף דבר

18. התביעה מתקבלת.

19.לאור תוצאת ההליך, הנתבע יישא בהוצאות התובעים בסך 6,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ו, (25 נובמבר 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.