פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בפגיעותיה בקרסול שמאל ובכלי דם ברגליים כתאונת עבודה, כמשמעות המונח בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – "החוק"). תביעתה נדחתה. מכאן התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

1.התובעת עובדת כטכנאית רנטגן מזה כ-40 שנה. לטענתה, עבודתה נפרשת על פני חמישה ימים בשבוע במשמרות של 7 שעות כל אחת. לאורך כל יום העבודה היא עומדת על רגליה "תוך הישענות ויצירת לחץ על שתי רגליה ותוך תזוזות חוזרות ונשנות סביב עמדתה בחדר הרנטגן" (ר' סעיף 4 לכתב התביעה).

2.כתוצאה מאופי עבודתה, טענה התובעת, היא לקתה "במחלת כלי דם – דליות ברגליים, אי ספיקה ורידית ועורקית, וכן נפגעה בקרסול שמאל" (ר' סעיף 6 לכתב התביעה).

3.לטענת הנתבע, עבודת התובעת כטכנאית כללה הליכה ותנועות מגוונות. לפיכך, סבר הנתבע, כי אין מקום להכיר בפגיעות מהן היא סובלת התובעת כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

4.פרט לכך טען הנתבע כי אין קשר סיבתי בין הפגיעות מהן היא סובלת לבין עבודתה; במסמכים הרפואיים שלה לא נמצא נזק פיזיולוגי לקרסול שמאל כנטען; לתובעת רקע של דליות ברגליים שכתוצאה מכך עברה ניתוח בשנת 1995 וכי הופעת הדליות ברגליה הינה כתוצאה מהריונות.

דיון והכרעה

5.ביום 28.1.2019 לאחר שמיעת ראיות קבענו (להלן יובאו חלקים מתוך ההחלטה):

"17.האמנו לעדותה של התובעת אשר תארה את עבודתה ככזו המתבצעת בעמידה לאורך כל יום עבודתה, 7 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע. סביבת עבודתה התמצתה במעברים קצרים מצידו האחד של החדר לצידו האחר, כאשר בכל פעם שהגיעה לצד בו שוכב/ת המטופל/ת נדרשה "לסדר" את תנוחת המטופל/ת כך שתאפשר את הצילום, או אז חזרה לפינה האחרת של החדר בכדי להפעיל את מכונת הצילום, להזין ולהכין את הנתונים במחשב.