ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 15.10.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער, הקשורה לתאונה מיום 27.2.1999, בגינה הוכרה לו נכות בשיעור 25% בשל פגיעה בירך, לאחר הפעלת תקנה 15.
לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלה טעות. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן:
המערער נבדק בדיקה קצרה, והוועדה לא הקדישה די זמן לשמיעת תלונותיו.
הוועדה לא התייחסה לחוות דעת פרופ' אנגל מיום 10.1.00 שעמדה בפניה, ולמסמך רפואי מיום 18.3.13 של ד"ר תלס.
החלטת הועדה, לפיה "עודף משקל ועדות למחלה דו"צ בברכיים מכוונים לתחלואה טבעית" אינה מנומקת, אינה מפנה לתיעוד ואינה סבירה. הוועדה אינה מפרטת ומנמקת על סמך מה קבעה כי מדובר בתחלואה טבעית.
בהקשר זה יש להקיש מחובת הוועדה לנמק בניכוי אחוזי נכות בגין מצב רפואי קודם. על הוועדה להצביע על נתונים מוכחים ביחס לתחלואה טבעית.
המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:
הוועדה ביצעה את מלאכתה. הערעור חולק על שיקול הדעת הרפואי של הוועדה. הוועדה נימקה היטב מדוע אין החמרה במצב הירך, ומדוע לא קיים קשר סיבתי בין התלונות הנוגעות לברכיים ולעמוד השדרה לבין התאונה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.