ב"ל 37458-12-13.20 ישראל-חיים יוסילוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 15.10.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער, הקשורה לתאונה מיום 27.2.1999, בגינה הוכרה לו נכות בשיעור 25% בשל פגיעה בירך, לאחר הפעלת תקנה 15.

לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלה טעות. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן:

• המערער נבדק בדיקה קצרה, והוועדה לא הקדישה די זמן לשמיעת תלונותיו.

• הוועדה לא התייחסה לחוות דעת פרופ' אנגל מיום 10.1.00 שעמדה בפניה, ולמסמך רפואי מיום 18.3.13 של ד"ר תלס.

• החלטת הועדה, לפיה "עודף משקל ועדות למחלה דו"צ בברכיים מכוונים לתחלואה טבעית" אינה מנומקת, אינה מפנה לתיעוד ואינה סבירה. הוועדה אינה מפרטת ומנמקת על סמך מה קבעה כי מדובר בתחלואה טבעית.

• בהקשר זה יש להקיש מחובת הוועדה לנמק בניכוי אחוזי נכות בגין מצב רפואי קודם. על הוועדה להצביע על נתונים מוכחים ביחס לתחלואה טבעית.

   

המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

• הוועדה ביצעה את מלאכתה. הערעור חולק על שיקול הדעת הרפואי של הוועדה. הוועדה נימקה היטב מדוע אין החמרה במצב הירך, ומדוע לא קיים קשר סיבתי בין התלונות הנוגעות לברכיים ולעמוד השדרה לבין התאונה.